פרשת השבוע: ״כי תבוא״

פרשת כי תבוא - מה זה קשור אליי?

פרשת השבוע מכונה גם בשם פרשת התוכחה בשל 98 פסוקי הקללות שבה. הפסוקים שנקראים מדי שנה, וניראים בעינינו ערטילאים ורחוקים, מקבלים משמעות חדשה ומצמררת לנוכח המציאות הקשה של ימינו.

רגע לפני כניסת העם לארץ, הם מקבלים תזכורת, שעליונותם על הגויים ומשילותם בארץ, תלויות בהיותם מאוחדים ועושים את רצון השם, וחלילה להיפך.

במהלך השנה האחרונה, אנו חווים מלחמת קיום בארצנו, ופרשת הקללות מקבלת משמעות אחרת...

הפסוק הבא, שייקרא בשבת הקרובה, יעביר, ללא ספק, רעדה בקרב כל השומעים: "בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר, וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם, וְאֵין לְאֵל יָדֶך".

אי אפשר לנתק את הפסוק מאחינו החטופים, שכלואים כמעט שנה תמימה בשבי מפלצות החמאס, כאשר עיני כולנו כלות אליהם, ועדיין לא הצלחנו להשיבם הביתה.

והפסוקים ממשיכים בתיאור המציאות הבלתי נתפסת שאופפת אותנו בשנה האחרונה: "פְּרִי אַדְמָתְךָ וְכָל יְגִיעֲךָ יֹאכַל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדָעְתָּ... וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה."

אי אפשר שלא לחשוב על הכרמים והשדות שננטשו בצפון הארץ והוחרבו בעוטף. לולים, רפתות, יקבים ומפעלים, שאי אפשר לאסוף את יבולם וליהנות מתוצרתם, ובכל בוקר אנו שבים ומתעוררים שוב למציאות 'המשוגעת' הזו.

השנה זו היא ללא ספק קריאת השכמה לכולנו להבין שהניצחון והמשילות שלנו כאן לא תלויים רק בעוצמה הצבאית ובגבורת החיילים, אלא גם ובעיקר במחויבות שלנו לשמור את הברית עם הקב"ה ואת האחדות בתוכנו.

אסור לנו להתעלם מהעובדה שהמלחמה פרצה על רקע קרע עצום בחברה הישראלית, ובמקביל פגיעה בקודשי ישראל.

מאז ה7.10 אנו מייצרים בתוכנו תהליכים של ריפוי ואחדות בכל שכבות החברה, התחזקות באמונה, ולחימה של אחד למען כולם וכולם למען אחד.

נכון, שהתקשורת טורחת לייצר חדשות מפלגות, וקיצוניים רעשנים יש ותמיד יהיו בכל הקצוות, אבל אם נתעלם מרעשי הרקע ונתמקד בנו, בעם עצמו-נגלה שברוך השם, הארץ מלאה במעשי חסד, מטרה משותפת, אחווה, אמונה בבורא עולם ובצידקת הדרך, מעשי גבורה, ורוח חזקה.
למעשה, הברית בינינו לבין הקב"ה ובינינו לבין עצמנו התחזקה לאין ערוך בשנה האחרונה וממשיכה להתעצם!

סיפור ידוע על רבי עקיבא, שמובא בתלמוד(מסכת מכות), מגיש התבוננות אחרת על מציאות של חורבן:

פעם לאחר החורבן עלה רבי עקיבא עם חכמי הדור לירושלים. כשהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מחורבות קודש הקדשים. התחילו החכמים לבכות ורבי עקיבא - צוחק. כששאלו אותו: "מדוע אתה צוחק?" ענה: "מדוע אתם בוכים?" אמרו לו: "על מקום זה - קודש הקודשים, נאמר 'הזר הקרב יומת' מרוב קדושתו, ועכשיו - שועלים מתהלכים בו, ואיך לא נבכה?!" אמר רבי עקיבא: "לכן אני צוחק! כי כשם שאני רואה בעיניי שהתקיימה נבואת החורבן של אוריה, כך אני בטוח שעתידה להתקיים גם נבואת התקומה והגאולה של זכריה." השיבו החכמים: "עקיבא ניחמתנו. עקיבא ניחמתנו" (מעובד על פי דברי התלמוד).

במקום שחכמי הדור רואים אבל וחורבן, רבי עקיבא מצליח לראות את הנחמה והתקומה.

רבי עקיבא מביא תפיסת עולם שונה, המבוססת על פרספקטיבה רחבה, שאינה רואה במציאות העכשווית סוף פסוק, אלא חלק מתהליך היסטורי ארוך טווח, שסופו טוב ודאי.
הוא מלמד אותנו לראות שבתוך החורבן והקושי נעוצים שורשי הגאולה והנחמה, ומתוך השבר צומח התיקון.

הימים הם ימי חוסר ודאות. אנו חווים מציאות של פחד, געגועים לאחינו בשבי, דאגה לחיילינו הגיבורים והזדהות עם כאבם של רבים מעמנו שאיבדו את היקר להם מכל. השאלה 'מה יהיה?' מהדהדת בחלל האוויר... זה בדיוק הזמן לאמץ לעצמנו את מבטו של רבי עקיבא, ולצייר בעיני רוחנו כבר עתה את הימים שאחרי המשבר והמלחמה, את התיקון ואיחוי הקרעים בעם ואת הקירבה לקב"ה.

נזכור שבפרשה מופיעות גם ברכות כנגד הקללות:
"יִתֵּן ה' אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ, וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ, וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ... וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה...".

מדי שנה (והשנה באופן מיוחד) אנו קוראים את פרשת הקללות לפני ראש השנה ומתפללים: "תיכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה!" שבעזרת השם נזכה לקיום נבואת הנחמה, להשבת כל החטופים, לחזרת כל המפונים לבתיהם בבטחה, לניצחון על אויבינו, ולגאולת עם ישראל בארצו בקרוב ממש!