פרשת השבוע: "וישלח"

״וישלח יעקב מלאכים", הנושאים עמם מסר "אל עשיו אחיו": אין לי כל כוונות רעות בנוגע אליך; ראה אבינו ברך אותי באומרו: "וייתן לך . . מטל השמים ומשמני הארץ", ומה יש לי בפועל - ויהי לי שור וחמור", שאינם לא מן השמים ולא מן הארץ....

חוזרים המלאכים אל יעקב ואומרים: עשיו אחיך מתקדם לקראתך כשפניו למלחמה "וארבע-מאות איש עמו"! יעקב מכין עצמו לשלושה דברים: לדורון, לתפילה, ולמלחמה. ומחלק את משפחתו לשני מחנות, שאם יכה עשיו את מחנה האחד, יציל לפחות המחנה השני, ניגש הוא לתפילה לפני ה', ויחד עם זאת שולח עם המלאכים מתנה מכובדת - דורון - עבור עשיו, שמא יתרצה בה. יעקב שולח את המנחה לפניו, ובמשך הלילה מצליח לעבור עם משפחתו את נחל יבוק. ומוצא את עצמו נאבק עם מלאכו של עשיו אשר מפריע לו בדרכו. תוך כדי מאבק נוקע יעקב את ירכו, ובסופו של דבר הוא זוכה לברכה מפי המלאך המוסיף לו שם חדש - ישראל.

הבוקר בא, והנה מגיע עשיו, רואה את פניו הנפולות של יעקב ומרחם עליו, רץ לקראתו, מחבקו ומנשקו. עשיו שעשה הכרה עם משפחתו של יעקב. מזמינו לנסוע אחריו ולבקר בביתו, בשעיר ויעקב מתחמק בנימוק משכנע. האחים נפרדים ויעקב מתיישב בסוכות.

בתו של יעקב, דינה, מוצאת חן בעיני אחד מבני הארץ, שכם בן חמור וזה מחליט להתחתן עמה. הוא מבקש מאביו, חמור, לדבר עם יעקב על מנת שייקחהו כחתן לבתו. יעקב ובניו שומעים את הדברים ומתעצבים אל לבם. חמור מצדו מוכן לתת הכל עבור דינה. בני יעקב מסבירים לחמור שבכדי שיהיו ביניהם קשרי חיתון חייבים הוא וכל בני עירו - להימול! חמור משכנע את אנשיו בכדאיות המילה, שכן בזה תפתח הדרך לסחור עם משפחתו העשירה של יעקב. דבריו משכנעים, ובני העיר – שכם - מלים את עצמם. ביום השלישי למילתם, "בהיותם כואבים", שמעון ולוי, הורגים את כל הזכרים שבה יעקב שומע את אשר נעשה, ירא שמא עתה ילחמו בו תושבי האזור, ומחליט לעבור דירה, לבית א-ל. כאן הוא מטהר את בניו עבודה-זרה שנמצאו בשלל אנשי שכם.

האלוקים מתגלה אל יעקב ומברכו, רחל אשתו של יעקב מתקשה בלידתה ונפטרת בשעת הלידה, לא לפני שהיא מספיקה לקרוא את שמו של הרך הנולד - בנימין. יעקב קובר אותה בבית-לחם ושם מציבה על קבורתה - "היא מצבת קבורת רחל עד היום". הפרשה מסיימת בפטירת יצחק בגיל מאה ושמונים שנה קבורתו במערת המכפלה אשר בחברון ובסקירה משפחתית של תולדות עשיו.