פרשת האזינו וראש השנה - מה זה קשור אליי?
02.10.24 / 09:41
על הקשר בין הפרשה למתקפת הטילים מאיראן ולשירי ביבס
זמני כניסת החג ברמת גן - 18:01 | יציאת החג ברמת גן - 18:57
פרשת האזינו פותחת בשירה המפורסמת של משה רבנו בפני עם ישראל. האמת, כל פסוק פצצה... אבל ברגעים כאלה, ממש מתבקש לציין את הפסוק: "כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו."
משה רבנו ממשיל את הקשר המיוחד בין הקב"ה לעם ישראל לקשר בין הנשר לגוזליו.
למה דווקא נשר? הנה ההסבר היפהפה של רש"י:
'כשבא ליטלן ממקום למקום אינו נוטלן ברגליו כשאר עופות, לפי ששאר עופות יראים מן הנשר שהוא מגביה לעוף ופורח עליהם, לפיכך נושאן ברגליו מפני הנשר. אבל הנשר אינו ירא אלא מן החץ, לפיכך נושאן על כנפיו, אומר מוטב שיכנס החץ בי ולא ייכנס בבניי. אף הקב"ה אומר ואשא אתכם על כנפי נשרים"'.
למה הכוונה?
כל העופות נושאים את הגוזלים ברגליים, בגלל הפחד מהנשר שמרחף בשמים ממעל. רק הנשר נושא את גוזליו על הכנפיים. למה? כי הוא אינו מפחד מאף ציפור, הוא מלך השמיים ועף מעל כולם. עם זאת, הנשר יודע שחיצי הציידים מכוונים כלפיו וכלפי גוזליו והוא נושא אותם על כנפיו העצומות כאומר: 'מוטב שיכנס החץ בי ולא יכנס בבניי.'
הנשר מסמל עוצמה ורחמים. הוא מוכן לסכן את חייו על מנת להגן על גוזליו.
בבוקר השביעי באוקטובר גילינו בעם ישראל אלפי נשרים: הורים שגוננו בגופם על ילדיהם, והצילו את חייהם. בני זוג שחיפו על זה על זה, בידיעה שהם מקריבים את חייהם. אזרחים שיצאו לשטח, ונסעו תחת ירי טילים ומחבלים, והצילו ברכביהם את שורדי הנובה. אנשי כיתות הכוננות שנלחמו על הבית ועל המשפחות, ומסרו את נפשם, כי 'מוטב שיכנס החץ בי ולא ייכנס בבניי', והנשר שנכנס לכולנו ללב: שירי ביבס. כאשר מחבלים חמושים פלשו לקיבוץ ניר עוז וטבחו בתושבים, הם שלפו את שירי מהמיטה יחד עם אריאל וכפיר, הגוזלים הרכים שלה. שירי צולמה כשהיא בפיג'מה, מוקפת בחמושים, נושאת את שני ילדיה הרכים על ידיה כשהם עטופים ומוגנים בשמיכה, כאומרת: 'מוטב שיכנס החץ בי ולא ייכנס בבניי'. עם ישראל אינו שוכח לרגע את שירי, כפיר, אריאל וירדן - אב המשפחה, שנחטף בנפרד, ואת 97 החטופים הנוספים, ואנו מאוחדים בתפילה לשיבתם המיידית הביתה.
הנשר והגוזלים הם משל לקב"ה, המלך הרחמן, ולנו בניו. במתקפת הטילים האיראנית ראינו שוב את הניסים הגדולים בחסדי השם. כ-181 חיצים נורו לעבר הגוזלים, "ואשא אתכם על כנפי נשרים" - והקב"ה מצילנו מידם.
עם כל רעשי הרקע, חשוב שנזכור! בעוד שעות ספורות אנו מסיימים את חודש אלול ונכנסים ל48 השעות הקריטיות ביותר בשנה.
ראש השנה אינו ראשית השנה, אלא הוא הראש ממש. הוא התמצית של השנה כולה, ובו אנו מכתירים את הקב"ה- "מלוך על העולם כולו", עומדים לפניו למשפט צדק על השנה שחלפה - "אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא", ונכתבים על השנה הבאה כולה - כל השפע נכתב לאדם מראש השנה ועד לראש השנה.
נחזור רגע לנשר ולגוזלים.
הנשר נושא את גוזליו על הכנפיים, אבל איך הגיעו הגוזלים לכנפי הנשר?
הנשר לא מרים אותם על הכנפיים, הם צריכים לעלות בכוחות עצמם! מכאן לומדים שהקב"ה מוכן לתת לנו הכל, לרחם עלינו, לרומם אותנו ולשאת אותנו מול כל החיצים שבעולם, אבל בתנאי אחד: שאנחנו נעלה בכוחנו וביוזמתנו על הכנפיים שלו - "אני לדודי ו(רק אז) דודי לי".
אם הגוזלים לא עולים בעצמם על כנפי הנשר, אז עם כל הרצון הטוב שלו לגונן עליהם, הם יישארו לבד במערכה...
כך גם אנחנו, הקב"ה רוצה להעניק לנו הכל, אבל בתנאי שנעשה את הצעד הראשון.
בראש השנה הקב"ה רוצה לחתום אותנו לשנה טובה ומתוקה ולהעניק לנו שפע. השפע קיים ומקיף אותנו מכל כיוון, אלא שעלינו להכין את עצמנו להיות ראויים לקבל את הברכות והישועות ממלך מלכי המלכים.
יש המון תפילות בראש השנה, אבל ללא ספק רגע השיא הוא בתקיעת השופר. השופר הזה שצועק ללא מילים, שאין לו מנגינה ותווים, שדומה יותר ליללה ובכי - ומסמל את הלב שרוצה להתקרב...
השנה, יותר מאי פעם, נגיע כולנו לתקיעת השופר - אנשים, נשים וילדים. נודה על הניסים הגדולים שמלווים אותנו, נתפלל שהקב"ה ישא את כל החיילים שלנו על כנפי נשרים, נבקש שתשפ"ה תהיה שנת פדיון השבויים, ונאמר לקב"ה: אתה המלך! בידך להפוך הכל כהרף עין. מי יאמר לך מה תעשה ומה תפעל? נעורר בו את הרצון למלוך עלינו ברחמים, לרומם אותנו מעל כל העמים, ובאמת שכבר הגיע הזמן לחתום אותנו לשנה של גאולה אמיתית ושלמה!
כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!
