מעורר השראה: את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק!

20.02.25 / 10:01

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('3cf251d3-d89b-4213-9a7b-4deecc385243','/dyncontent/2024/10/10/401a2658-a8e0-47f5-aa79-d7c6eab34f23.jpg',18570,'אפיקים באנר כתבה',525,78,true,54585,'Image','');},7],[function() {setImageBanner('3cf251d3-d89b-4213-9a7b-4deecc385243','/dyncontent/2025/2/25/3e186e38-3d14-4cf2-99eb-c4843da41d63.jpg',19114,'רפאנא באנר כתבה',525,78,true,54585,'Image','');},15]]);})

תגים: אירוע מוחי בקרב צעירים

הסיפור המרגש של אור מנדלאוי, תושב רמת גן, שעבר אירוע מוחי קשה בגיל 32 מלא בהשראה ובמסרים מחזקים

שלוש שנים אחרי שלמד ללכת, לדבר ואפילו לנשום לאחר שהיה מורדם מונשם תקופה ארוכה, בגיל 35 הוא חוזר לעבודה. אור מנדלאוי, תושב רמת גן, שעבר אירוע מוחי קשה בגיל 32 חוזר למסגרת תעסוקתית, וזאת עוד רק ההתחלה. "כל הסיפור הזה הוא סביב המילה "צדק". אולי יש לי 100% נכות אבל לבנות שלי לא יהיה פחות ממאה אחוז אבא! זה רק צודק שאחזור לתפקד".

מסתבר שאירועים מוחיים אינם נחלת הבוגרים, אור סיים את המלחמה על חייו וכעת נלחם כדי להיות תפקודי. "איבדתי את הזכות לייצר זכרונות, אבל אין לי שום בעיה פיזית שמונעת ממני להיות נוכח ברגע. מה שקרה לי לימד אותי ששום דבר לא מובן מאליו", הוא מספר.

"אנחנו מכונה מורכבת ומדהימה וצריכים להודות על כל רגע בו אנו בריאים. אני עד היום, 3 שנים לאחר הדימום בראשי, עדיין מתעורר כל בוקר וצריך להתאמץ לזכור את כל מה שהיה נראה קודם מובן מאליו. לזכור שנולדה לי ילדה, שאישתי המדהימה, שהיא הגיבורה שלי, עדיין כאן. שהקטנה שלי התחילה ללכת. שיש כבר מעל לשנה מלחמה ברקע. את הכל".

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('cf54e083-bb93-4a6b-87d4-a83b6750e10f','/dyncontent/2025/2/4/1b0a4e0d-ab44-4958-82b1-f8eb6de6a15d.jpg',19002,'מוזיאון באנר כתבה',510,80,true,54586,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('cf54e083-bb93-4a6b-87d4-a83b6750e10f','/dyncontent/2025/2/26/bcf35aa4-e324-4ea7-a827-8a7c79291163.jpg',19104,'סמי ובניו באנר כתבה',510,80,true,54586,'Image','');},5]]);})

מנדלאוי היה לוחם לשעבר ומדריך כושר קרבי בצבא. "עצוב לי שהמון חברים שלי שם נלחמים ונבצר ממני להיות איתם". הרופאים המומחים אמרו שייקחו שנים עד ואם הזיכרון של אור יחזור. "בינתיים אני מנסה לעשות מהלימונים לימונדה".

"אני מעביר הרצאות, אני כותב ספר״, הוא מגלה. ״אני מנסה ללמוד לחיות עם הלקות, אני מאמין שמה שקרה לי לא קרה סתם, אני אמנם בשיקום אבל אני לא לבד! מאז השביעי באוקטובר, כל המדינה שלנו בשיקום. אני מאמין שכל משבר צופן בתוכו הזדמנות לצאת ממנו מחוזקים. אנחנו רק צריכים ללמוד ממה שקרה, באמת ללמוד ולא לחזור על טעויות עבר! להישאר מאוחדים, להבין שיש לנו מטרה משותפת ואני בטוח שעם הזמן נלמד לאסוף את השברים, לכבד ולהנציח את הקורבנות ואת הגיבורים ולדחוף תמיד קדימה. עם ישראל חי!״.