מופע חייה: מיה סירקיס כובשת את הבמה – ואת הפחדים

בימים אלו עולה בבית צבי הפקת הסיום של שחקני שנה ג' – "חולמת על ברודווי" – מסע תיאטרלי שופע אנרגיה, הומור ורגש בין מיטב להיטי מחזות הזמר הגדולים של כל הזמנים: קברט, גריז, שיער, שורת המקהלה, שיקגו ,אוויטה, מאמא מיה ו-עלובי החיים. בקאסט משתתפת גם מיה סירקיס – שחקנית וכישרון עולה שכובשת את הבמה בכל ערב ומרגישה שמדובר לא רק בסיומה של תקופה, אלא בהתחלה של חיים חדשים.

"עברנו שלוש שנים של עליות, מורדות, כיף, חוויות, נפלנו וקמנו", משתפת מיה. "והמופע הזה זה הסיום המושלם לתקופה הזאת, במיוחד לאחת כמוני שכל כך חיה ואוהבת מחזות זמר. כל ערב אני עולה לבמה ומרגישה סגירת מעגל – לדעת שאני שם עם אנשים שהיו איתי באש ובמים, ושאני עושה את מה שאני אוהבת למרות כל הקשיים. זו תחושת אושר אמיתית".

על הבמה מיה פורחת – אך מאחוריה עבר לא פשוט. כנערה היא סבלה מחרדה חברתית קשה, עד כדי קושי לדבר עם אנשים. בבית הספר ובחטיבת הביניים חוותה חרם, בריונות וחוסר ביטחון עמוק. "הייתי ממש בדיכאון", היא משתפת. "משרד החינוך שלח לי מורים פרטיים כדי שאצליח לסיים את הלימודים, וזה לא עבד. לא סיימתי 12 שנות לימוד. אבל אז, בצבא, כשהייתי בנקודה מאוד נמוכה נפשית – התחלתי קורס מחזות זמר. שם התאהבתי. גיליתי כמה אני יכולה לבטא כשאני משחקת, כמה אני יכולה לקחת את הקהל ואת עצמי למסע".

את תהליך הריפוי שלה היא מגדירה כתהליך עמוק ומשמעותי – כזה שנבנה דרך העבודה על הדמויות. "כשאני משחקת, אני שוכחת מהכול. יש משהו בלעלות על במה שגורם לי להרגיש ממש תחושת אושר, תחושת שייכות. אני רגועה יותר ומרגישה שזה המקום שאליו נועדתי". רגע של עוצמה מיוחדת עבורה התרחש בתחרות השירה הראשונה בבית צבי, בסוף שנה א': "עמדתי לבד על במה גדולה, מול מאות אנשים, עם שיר מאוד קשה של ג'ניפר הדסון. הרגשתי עוצמה, הרגשתי טובה, הרגשתי מחוברת – ופשוט היה לי טוב".

בין הרגעים המרגשים ביותר במופע הנוכחי, מיה מציינת את השיר מתוך ינטל של ברברה סטרייסנד. "אני שרה אותו בהפקה וזה בשבילי כבוד גדול. השיר מגיע אחרי שהדמות איבדה את אבא שלה, והיא צועקת את הכאב שלה, שואלת: 'האם אתה שומע אותי? האם אתה פה?'. כל ערב אני מקבלת בוקס בבטן – ונותנת גם בוקס לקהל. זה שיר שהולך איתי כבר שנים, כל כך מרגש שאי אפשר לא לבכות איתו".

לצד הרגש והעומק, מיה גם שחקנית עם חיבה ברורה לקומדיה. "אני אוהבת להצחיק. לשמוע קהל צוחק זה הסיפוק הכי גדול שיש. משהו ביכולת לפצח דמות קומית – ולמצוא את הלב שבה – מרגש אותי לא פחות מדרמה. ובינינו, אני עושה שטויות גם בחיים – אז למה לא להביא את זה לבמה?" בתוך כל דמות שהיא מגלמת, מיה מביאה את עצמה. את ההומור, את הרגישות, את הפגיעות – וגם את הכוח. "הדמות היא אנחנו – ואם מישהו אחר היה משחק אותה, היא הייתה נראית אחרת לגמרי. אני תמיד מנסה להביא את הלב שלי לכל תפקיד, וזה חלק ממני". ולנו נותר רק לאחל לה בהצלחה. עוד נשמע עליה. ההצגה תרוץ עד 31/7 באולם גרי בילו בבית צבי, על הבימוי אבישי בן גל. בהשתתפות שחקני שנה ג'.

ניהול מוזיקלי – חגי אלקיים / כוריאוגרפיה – תומר יפרח / תפאורה – ארז יניב / תלבושות – לנה רומננקו והילה שמואל לסטודיו אלה קולסניק / תאורה – אורי מורג / עיצוב סאונד – טל שדות