הכל היה לשווא? הפוסט המרגש של סא"ל (במיל') מעוז שוורץ
מנהל האתר
11.02.25 / 14:29
תגים:
סא"ל במיל' מעוז שוורץ
האם הכל היה לשווא? האם דם הנופלים והנרצחים נשכח? סא"ל במיל' מעוז שוורץ, מפקד גדוד 7007 שנלחם בעזה במלחמת חרבות ברזל מהימים הראשונים למלחמה - בפוסט שמחזיר את כולנו לקצת פרופורציה ואופטימיות
סא"ל במילואים מעוז שוורץ, מורה ומחנך, היה מהראשונים להכנס עם חייליו ללחימה ברצועת המחבלים בעזה. סא"ל שוורץ הוא מפקד גדוד 7007, ודבריו המרגשים לחייליו ערב הכניסה ללחימה בעזה, ריגשו רבים.
ביום יום סא"ל שוורץ הוא מחנך בישיבת אמית. הוא נשוי לכרמית, יחד איתה הקים את המיזם "חסדוד" בזכותו הם סייעו עד היום לאלפי מעוטי יכולת ואחרים בשעתם הקשה, באמצעות רשת של מאות מתנדבים שהתגייסו למצווה החשובה.
כעת, כששוב הקרע בעם הולך ומתרחב, כאשר רבים שואלים האם הכל היה לשווא - מעוז שוורץ מעלה פוסט כתוב להפליא, בו הוא מנסה לענות על השאלה - וגם, אולי, שוב להחזיר אותנו לפרופורציה ואחדות.
הפוסט המלא של סא"ל מעוז שוורץ - שווה קריאה:
שָׁאַל אוֹתִי תַּלְמִיד:
"תַּגִּיד, בַּטֵּלֶגְרָם יֵשׁ אוֹמְרִים
שֶׁהַכֹּל הָלַךְ לַפַּח וְשֶׁהַדָּם שֶׁנִּשְׁפַּךְ פָּשׁוּט נִשְׁכַּח...
וְיֵשׁ אֲנָשִׁים רְצִינִיִּים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהִפְסַדְנוּ בַּקְּרָב,
אֲנִי חַיָּב לָדַעַת, זֶה נָכוֹן אוֹ שֶׁזֶּה מַצַּג שָׁוְא,
הַאִם יִתָּכֵן שֶׁכָּל מָה שֶׁעָשִׂינוּ היה לשוא"?
הִרְהַרְתִּי מְעַט,
בָּהִיתִי בַּחֲלַל הָאֲוִיר,
כְּאִלּוּ הָיִיתִי
בְּתוֹךְ בּוּעָה, בְּתוֹךְ חֲלוֹם,
כְּאִלּוּ עָלִיתִי יַחַד עִם הַתַּלְמִיד לַמָּרוֹם.
וּמִבֵּין הָעֲנָנִים נִגְלָה
מַחֲזֶה מַרְהִיב.
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ חָשַׁבְנוּ
שֶׁהַכֹּל כָּאן לְמַטָּה כְּבָר נִגְמַר,
בַּכְּנִיסָה לְגַן עֵדֶן
כָּךְ מִסְתַּבֵּר
הִצְטַבְּרוּ לָהֶם
פְּקָקֵי עֲנָק!
שֶׁלֹּא נִגְמָרִים,
אֵין סוֹפִיִּים,
אֲפִלּוּ לְעֻמַּת אַיָּלוֹן ב 7 בַּבֹּקֶר זֶה מִשְׂחַק יְלָדִים.
מָלֵא מָלֵא מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁמְּחַכִּים לְהִכָּנֵס בַּשְּׁעָרִים....אֲבָל מָה לַעֲשׂוֹת - יֵשׁ פְּקָקִים.
שָׁאַלְתִּי מַעֲשֶׂה אֶחָד:
"מָה מַעֲשֶׂיךָ? מִי אַתָּה?"
קוֹרְאִים לִי "הִנְנִי" כָּךְ נַשָּׂא.
"וְאַתָּה?" הִמְשַׁכְתִּי לִשְׁאֹל,
גַּם אֲנִי "הִנְנִי" וּבָאתִי מֵאוֹתוֹ המקום.
וְאָז רְבָבוֹת שֶׁל נְשָׁמוֹת מְלֵאֵי אוֹרָה,
הִתְחִילוּ לִפְצֹחַ בְּשִׁירַת "הִנְנִי!" "הִנְנִי!"....
אֶת חֶלְקָם זִהִיתִי כִּי הָיוּ לְבוּשִׁים בִּגְדֵי צָבָא וְהִכַּרְתִּי מִסִּפּוּרֵי הַגְּבוּרָה,
אַךְ חֶלְקָם לְבוּשִׁים כְּאֶזְרָחִים פְּשׁוּטִים, בְּעֶצֶם בְּכָחֹל לָבָן, ישראלים מְתוּקִים, אוֹחֲזִים בְּאַרְגָּזִים מְלֵאִים בְּמַעֲשִׂים עֲלֵיהֶם כָּתוּב "הִנְנִי כָּאן! הִנְנִי כָּאן!"
וְכֻלָּם חִכּוּ לְהִכָּנֵס,
הַתּוֹר אָרֹךְ,
זֶה הָיָה מְרַגֵּשׁ!
וּבְשִׁירַת "הִנְנִי" מַחְרִישַׁת אָזְנַיִם
הִתְעוֹרַרְתִּי.
יָדוֹ שֶׁל הַתַּלְמִיד הָיְתָה עַל כְּתֵפִי.
"מָעוֹז, אַתָּה אִתִּי?"
"הִנְנִי כָּאן! גִּמְגַּמְתִּי"
"מָה?" צָחַק הַתַּלְמִיד
"רֶגַע, תַּזְכִּיר לִי מָה שָׁאַלְתָּ?"
"רַק רָצִיתִי לִשְׁאֹל אִם כָּל מָה שֶׁהָיָה לַשָּׁוְא הָלַךְ, הַאִם זֶה נָכוֹן שֶׁהַכֹּל נִזְרַק לַפַּח?"
