בין ההתנגדויות שהוגשו לוועדה לבחירת שופטים: התנגדות לבחירת השופט סולברג למשנה לנשיא בית המשפט העליון

הוועדה לבחירת שופטים אמורה להתכנס השבוע לדון בהתנגדויות שהגישו אזרחים למועמדים לתפקידי נשיא ומשנה לנשיא בית המשפט העליון. אחת הבקשות המנומקות אשר הגיעה לשר המשפטים מכוונת נגד שופט בית המשפט העליון נעם סולברג, אשר הינו מועמד לתפקיד המשנה לנשיא בית המשפט העליון, ואשר צפוי להתמנות לתפקיד על פי שיטת ה"סניוריטי", שיטה אשר על פיה אמור השופט יצחק עמית להתמנות לנשיא בית המשפט העליון. 

נימוקי המבקש הם בעיקר שניים. הראשון הוא כי השופט סולברג אינו מכבד בעלי דין מסויימים המופיעים בפניו בכך שהוא מכנה אותם בפסקי דינו ובהחלטותיו לא כבעלי דין אלא, באופן חריג, מפתיע ומזלזל בשמם הפרטי בלבד. כך, במקום "עותר", "מבקש", "מערער", מופיע בפסק הדין שמו הפרטי של בעל הדין, באופן בלתי מקובל. המבקש טוען כי  השימוש בשם פרטי יוצר אשליה של קשר אישי והיכרות קרובה בין השופט ובין בעלי הדין, אך מובן שאין קיימת זיקה כזו. לדידו של המבקש, נחזה כי כל תכליתו של השימוש בשם הפרטי הוא החרגה, הקטנה והנמכה של בעלי הדין, ומשכך, יש בשימוש זה משום הכרת פנים ומשוא פנים, שכן כינוי בעל דין בשם פרטי בלבד מפלה אותו אל מול בעלי דין אחרים בהליכים אחרים או בהשוואה לבעלי דין מהצד השני באותו הליך. 

מסקירה שנעשתה בבקשה עלה כי במקרים מעטים ביותר (אחוז וחצי מפסקי הדין וההחלטות של השופט סולברג בשנת 2023) משתמש השופט בשם פרטי עבור בעלי דין, מה שמעלה בבירור חשש ממשי למשוא פנים כלפי בעלי דין מסויימים. ואכן, הנקראים בשמות פרטיים בידי השופט סולברג שייכים לקבוצות מאופיינות: למשל, בעלי דין שמייצגים את עצמם, או בעלי דין שהשופט סבור שמצא פסול בהתנהלותם הדיונית. 

עוד עלה שהשופט סולברג לעתים מכנה בעלי דין ערבים בשמות פרטיים: למשל, "סועאד", "עלי", "מוחמד", "אחמד", "סאוסן", "שורוק", "נור", "מונא", "נאזם". במקרה אחד בולט שערכאות נמוכות מכנות את בעלי הדין "מבקש" או "משיב", או "נאשם 1" ואילו השופט סולברג קורא להם בשמות פרטיים. בעוד מקרה בולט יש ניגוד ביחס לבעלי דין: משיב 1 נקרא "עלי", אחר נקרא "עסמאת", ואחר, עורך דין יהודי, נקרא "משיב 3". המבקש אף מביא דוגמא שבאותו פסק דין מכנה השופט יחיאל כשר את בעל הדין בתור "מערער" ואילו השופט סולברג מכנה אותו אך ורק בשמו הפרטי, "מוחמד". אין כל סיבה או נימוק בפסק הדין לשוני הזה, שנחזה פוגע ומזלזל בבעל הדין. בעלי דין מגלים לא רק שהשופט סולברג פוסק נגדם אלא גם שהוא מכנה אותם באופן מקטין ומזלזל בשמם הפרטי. על מנת להראות עד כמה חריגה התנהלות השופט סולברג בהקשר זה, מביא המבקש דוגמאות מכללי נימוס והתנהגות במערכות משפט שונות בעולם אשר אוסרות על שימוש בשם פרטי בהליך משפטי ומתירות רק שימוש בתואר ושם משפחה. 

הנימוק השני הוא אי כיבוד זכויות של בעל דין בידי השופט סולברג. בקשה של בעל דין במהלך הליך עתירה בפני השופט סולברג לא נידונה ולא נענתה כלל. הדבר מנוגד לכללי האתיקה, כפי שנוסחו בידי נציב תלונות הציבור על שופטים בשעתו, כי "הכלל שאין עליו עוררין הוא, כי על כל בקשה המוגשת במסגרת הליך זה או אחר יש ליתן החלטה". במקרה המדובר ישנה פגיעה של ממש המתבטאת באי כיבוד זכויות בעל הדין ואי הכרעה בבקשתו במהלך הליך משפטי. הבקשה היתה להציג מסמכים שהיו נחוצים במסגרת עתירה לבג"צ, הנוגעים לתגובות חבר מותב שיפוטי לתלונה נגדו כאילו חתם על פסק דין בלא לקרוא את החומר בתיק לפני שחתם על פסק דין, יממה בלבד לאחר שמונה למותב השיפוטי. תגובות אלו היה בכוחם להכריע בשאלת תקפות פסק הדין עליו חתם חבר המותב השיפוטי, השאלה שנידונה בעתירה, אך השופט סולברג בחר שלא להכריע בבקשה, למרות שהתבקש לעשות כן כמה פעמים, ולא הכריע בשאלת תקפות פסק הדין בנקודה זו.

לטענת המבקש, הן המנהג לכנות בעל הדין בשמו הפרטי בלבד בפסק הדין, והן ההתעלמות מבקשת בעל הדין להחליט בבקשתו במהלך ההליך המשפטי נחזים כסימנים מובהקים של נטיה למשוא פנים נגד בעלי דין, ומהווים נימוק כבד-משקל לא לבחור בשופט סולברג לתפקיד המשנה לנשיא העליון. אלו נימוקים כבדי-משקל שיש בכוחם לדחות את בחירת השופט סולברג לתפקיד המשנה לנשיא, למרות העדפתו בשיטת ה"סניוריטי", אשר ממילא נבחנת מחדש בידי הוועדה לבחירת שופטים במקרה של ממלא מקום הנשיא, השופט יצחק עמית. השופט סולברג הוא חבר בוועדה לבחירת שופטים, ומובן כי יהיה מנוע מלדון בהתנגדות למועמדותו שלו.