ארבע האימהות שלי: קומדיה אירית פורצת לב על אחריות, זהות וחום אנושי

הטיפול בהורים מתבגרים הוא מתיש, דורש מאמץ וללהטט בין החיים האישיים לבין טיפול בהורים מזקנים שזקוקים לטיפול. לא סתם בתרבות הפופולרית מכנים תופעה זו: "שנות התשושים" – דור של ילדים בוגרים שזקוקים לאזן בין חיים עצמאיים לטיפול בהוריהם.  הסרט 'ארבע האימהות שלי' (Four Mothers), עוסק בדיוק בנושא הזה, הסרט עוקב אחר אדוארד (ג’יימס מקארדל), סופר אירי שמתכונן להשקת ספרו החדש בארצות הברית. במקביל, הוא מטפל באימו אלמה (פיונולה פלאנגן), שחוותה שבץ והידרדרה לכדי מוגבלות בתנועה ואובדן דיבור — אך מצליחה להעביר הוראות נוקבות באמצעות האייפד שלה. מצב הדברים מסתבך עוד יותר כששלושה מחבריו של אדוארד עוזבים לפתוח את חגיגות הגאווה שלם בספרד, ומשאירים את אימהותיהם בביתו לטפל בהן. אדוארד מוצא עצמו יושב בבית משפחתו — מוטרד, מותש וניהולי — כשהוא עומד בשירות ארבע אימהות תובעניות ומקסימות באותה נשימה.

הסיפור שואב השראה ישירה מחייהם של היוצרים, האחים דארן וקולין תורנטון, שטיפלו באמם החולה במחלת השרירים ניוונית והשתמשה באייפד לתקשר. למרות שלא מדובר בסיפור ביוגרפי, יש בו רגעים ביוגרפיים שנובעים מהחוויה האישית של היוצרים.

הסרט, דרמה-קומדיה זכה לשבחים רבים וזכה בפרס הקהל, זוכה לשבח על ייצוג נדיר של דמויות מבוגרות, ועל עבודת בימוי שקטה, לא נוצצת, אך חמה, מצחיקה ונוגעת ללב. הסרט שמשלב בין סצנות מצחיקות לבין רגעים של שבירה רגשית, בין כפל תפקידים שבין טיפול לראיונות לתקשורת של אדוארד הופכים אותו לחוויה מצחיקה וגם מרגשת. המשחק של פיונולה פלאנגן, שמשחקת את אמו של אדוארד ללא מילה אחת שהיא אומרת, ובהסתייעות באייפד בלבד הופך את הסרט המבוסס על הקומדיה האיטלקית האהובה 'אורחות אמצע אוגוסט', לחוויית צפיה מהנה. מומלץ בחום.