אחרי 11 שנים בשבי הוחזר החלל החטוף סגן הדר גולדין שנפל בצוק איתן
10.11.25 / 15:42
סגן הדר גולדין, שנפל במהלך קרב ברפיח במבצע "צוק איתן" בשנת 2014, הובא לישראל לאחר שגופתו אותרה והושבה במסגרת הסכם שהושג בין ישראל לחמאס באוקטובר 2025.
לאחר השלמת הליך הזיהוי על ידי המרכז הלאומי לרפואה משפטית, בשיתוף משטרת ישראל והרבנות הצבאית, הודיעו נציגי צה״ל למשפחתו של החטוף החלל, סגן הדר גולדין, כי יקירם הושב לישראל והושלם זיהויו.
סגן הדר גולדין נולד ביישוב הקהילתי אשחר שבמועצה האזורית משגב להוריו, פרופ' שמחה גולדין, היסטוריון באוניברסיטת תל אביב, וד"ר לאה גולדין, מרצה להנדסת תוכנה. הוא היה אח תאום לצור, ולפני שניהם נולדו איילת ומנחם. בילדותו היה חניך ומדריך בתנועת הנוער "בני עקיבא", למד בבית הספר המדעי־ישיבתי "כפר בתיה" ולאחר מכן במכינה הקדם־צבאית "בני דוד".
באוגוסט 2011 התגייס לצה"ל ושובץ בחטיבת גבעתי. הוא התנדב לפלוגת הסיור החטיבתית, סיים קורסי מ"כים וקציני חי"ר בהצטיינות, ושימש כמפקד מחלקה בבא"ח גבעתי. בהמשך מונה למפקד צוות בפלוגת הסיור של סיירת גבעתי. לאחר מבצע "שובו אחים" התארס עם בחירת לבו, עדנה סרוסי.
ב-1 באוגוסט 2014, במהלך הפסקת אש שהוכרזה בין ישראל לחמאס, נפתחה אש לעבר כוח של סיירת גבעתי שפעל לאיתור מנהרות באזור רפיח. במהלך הקרב נהרגו מפקד הפלוגה רס"ן בניה שראל, סמ"ר ליאל גדעוני וסגן הדר גולדין, שנחטף לתוך מנהרה. בעקבות האירוע הופעל "נוהל חניבעל" ונפתחה אש כבדה לעבר האזור כדי למנוע את חטיפתו.
מאמצים נרחבים שנמשכו כ-72 שעות לא הביאו לאיתור גופתו. במהלך הקרב פעלו סגן איתן פונד וסג"ם מתן חורש, שגילו ממצאים שהובילו לקביעה מאוחרת כי גולדין נפל בקרב. על תפקודו, פונד עוטר בעיטור המופת העיטור הגבוה ביותר שהוענק במבצע "צוק איתן".
11 וחצי שנות מאבק להשבת הדר גולדין – מסע ההתעקשות של משפחת גולדין
מאז נפילתו של סגן הדר גולדין באוגוסט 2014 במהלך קרב ברפיח במבצע "צוק איתן", הובילה משפחתו מאבק ציבורי, מוסרי ומדיני ארוך ומתמשך להשבת גופתו לישראל. במשך 11 וחצי שנים עמדו הוריו, פרופ' שמחה גולדין וד"ר לאה גולדין, בחזית המאבק למען השבת בנם מאבק שהפך לסמל למאבק על ערכי המוסר והאחריות הלאומית של מדינת ישראל כלפי חייליה.
המאבק החל מיד לאחר סיום הלחימה ברצועת עזה, כאשר המשפחה סירבה להשלים עם העובדה שצה"ל קבע את מותו של הדר מבלי שהגופה הושבה.
הוריו קיימו פגישות עם בכירי מערכת הביטחון, נציגי ממשלות ישראל השונות ועם נציגים בינלאומיים, בהם בכירי האו"ם והצלב האדום. הם דרשו כי כל הסכם עם חמאס הומניטרי, מדיני או ביטחוני יכלול תנאי ברור להשבת בנם ושאר הנעדרים.
לאורך השנים ניהלו שמחה ולאה גולדין קמפיינים ציבוריים רחבי היקף, הפגינו מול משרדי הממשלה, קיימו צעדות ואירועים ברחבי הארץ, ונשאו נאומים בכנסת ובפורומים בינלאומיים. ד"ר לאה גולדין אף פנתה לבית הדין הבין־לאומי בהאג בדרישה לאכוף על חמאס את הוראות המשפט ההומניטרי הבין־לאומי בנוגע להשבת גופות.
המשפחה הדגישה שוב ושוב כי המאבק אינו רק אישי, אלא עקרוני על חובתה של מדינת ישראל להשיב את בניה מהשבי, חיים או מתים. לאורך השנים הצטרפו אליהם משפחות שכולות נוספות, אנשי ציבור, חיילים ואזרחים רבים, אשר ראו במאבקם ביטוי לערבות ההדדית הישראלית.
במהלך השנים נשמעו קריאות נוקבות מצד המשפחה כלפי ממשלות ישראל השונות, שלטענתם לא נקטו בצעדים מספיקים מול חמאס. גם בתקופות של חילופי שלטון ושיחות על הסדרים עם עזה, המשיכה המשפחה לעמוד על דרישתה הבלתי מתפשרת: "בלי הדר אין הסדרה".
ב-8 בנובמבר 2025 הודיע חמאס כי גופתו של גולדין אותרה בשכונת תל א-סולטאן ברפיח. יום לאחר מכן, ב-9 בנובמבר, נמסרה הגופה לידי הצלב האדום והועברה לצה"ל. גופתו של גולדין זוהתה במכון לרפואה משפטית באותו יום.
הערב, לאחר שהושב מוקדם יותר היום לקבורה ראויה לאחר למעלה מ-11 שנה בשבי החמאס, משפחתו של סגן הדר גולדין הי״ד מסרה הצהרה ראשונה לתקשורת מביתם בכפר סבא.
דבריו של שמחה, אביו של סגן הדר גולדין:
״הבאנו את סגן הדר גולדין הבן שלנו, לוחם, לקבר ישראל. הבאנו את זה משום שהלוחמים לחמו להביא לוחמים משדה הקרב. צה״ל הביא את הדר חזרה לארצו - לא אף אחד אחר. לכן אנחנו לוקחים את הערכים האלה, שלא מפקירים חיילים בשדה הקרב, כי זה ערך ולא מתפשרים על ערכים. ומה שהמלחמה הזאת הוכיחה זה שאם נלחמים על לוחמים, מצליחים. הניצחון הוא השבת החטופים והשבת הלוחמים לישראל. הלוחמים הם הגיבורים״.
דבריה של לאה, אמו של סגן הדר גולדין:
״לפני 11 שנים עמדנו פה בחודש אוגוסט אחרי שחטפו לנו את הדר וצעקנו שאסור לעזוב את עזה מבלי להשיב את הדר. היה לנו מובן מאליו שמדינת ישראל לא תשיב חיילים מאחור, לקח לנו 11 שנים, להחזיר אותו בכוחות צה״ל וכוחות הביטחון. הדבר הראשון הוא רעות, הדבר השני הוא הבאה לקבר ישראל, והשלישי הוא כבוד האדם. אלה הערכים שנלחמנו עליהם. לצערי עברנו הרבה אכזבות, האכזבה הכי גדולה הייתה בקורונה שהיה אפשר להחזיר אותם תמורת חיסונים, ומקבלי ההחלטות לא עשו את זה. אסור לנו לוותר על מי שאנחנו, ואנחנו ננצח, בזכות הערכים. אני מקווה שהדר ימשיך להיות הסמל כפי שהיה עד היום. אני לא נלחמת רק על הדר, אני נלחמת על החטוף הבא. ואם השבעה באוקטובר לא הפך להיות הזעקה לכל אחד במדינת ישראל הגיע הזמן שתסתכלו עלינו ונסביר לכם שזה חשוב וחובה להלחם על הילדים שלנו, תודה שהלכתם איתנו כל
