על הבמה שלנו: מחזות הזמר הישראליים חוזרים הביתה

יש משהו במחזות הזמר הישראליים שלא מתיישן. אולי זו השפה העברית שמתנגנת כמו
תפילה וכמו רחוב בעת ובעונה אחת, אולי אלה הדמויות של הגיבורים והגיבורות שכולנו
פגשנו בשכונה, בצבא או במשפחה ואולי זו היכולת לקחת סיפור מקומי מאוד ולהפוך אותו
לשיר שכל המדינה מזמזמת. כך או כך, יצירות כמו 'קזבלן', 'בוסתן ספרדי', 'איי לייק ',
'שלמה המלך ושלמי הסנדלר' 'אל תקרא לי שחור' ו'איש חסיד היה', הפכו מזמן לנכסי צאן
ברזל של התרבות הישראלית.
אלה אינם רק מחזות אלא מראות. "האנשים שאתה רואה על הבמה, האירועים שהם חווים,
הם משלנו", אומר השחקן עידן זילברמן. "את מה שכתבו במחזות, אנחנו מכירים מהמציאות
והמנטליות שיש רק בישראל. כל אחד פגש איזה 'קזבלן' בחייו או ראה איזה 'קונילמל' הולך
ברחוב, ואין ישראלי שילך ברחובות ירושלים העתיקה ולא יתרגש. כשהסיפור שלנו עולה
לבמה ומשתלב עם שירים כל כך קאנוניים, החיבור הוא מהיר ואותנטי, ישר בנשמה".
במופע המחווה "כל הכבוד" שעלה בבית צבי, חוזרים השירים הגדולים לבמה בביצועי הדור
הצעיר של התיאטרון הישראלי. זהו ערב שמחבר בין עבר להווה, בין היצירות הוותיקות
שנכתבו כאן מתוך מציאות ישראלית מורכבת, לבין קולות חדשים שמבקשים לגעת בהן
מחדש. זילברמן עצמו מבצע במופע שירים שהוא מגדיר כ"מתנה לשחקן": מה צריך בסך
הכל בן אדם' מתוך 'איי לייק מייק', 'הייתי קונילמל' מתוך 'שני קונילמל', ו'יום יבוא' מתוך 'אל
תקרא לי שחור' שירים שהם לא רק נוסטלגיה, אלא עבודה עמוקה של דמות והגשה.
זילברמן, שמנהל כיום את קהילת 'מחזות הזמר הישראליים' בפייסבוק המונה מעל 11,000
חברים, חי ונושם את הז’אנר כבר שנים. את השנה פתח כשחקן בהצגה 'בילי שוורץ', המשיך
עם מופע המחווה הנוכחי, ובהמשך צפוי להשתתף במחזמר הראפ 'העיר הזאת'. "בתור
שחקנים שרוצים להשתלב בעולם התרבות הישראלית, זו זכות ענקית להיפגש עם החומרים
הנפלאים שנכתבו כאן מהוותיקים ועד החדשים", הוא אומר. "להיכנס לנעליהם של גדולי
השחקנים שהיו בתפקידים האלה לפנינו, ולנסות להשאיר את החותם האישי שלנו בהמשך
לחותמים העצומים שהיצירות האלה טבעו בתרבות הישראלית". האהבה שלו ל'בילי שוורץ'
החלה הרבה לפני שעמד על הבמה. "ידעתי שאני חייב לראות את המחזמר המקורי הכי
מדובר שיצא כאן מאז בערך ';קזבלן'. יצאתי מהפעם הראשונה באורות וידעתי שאני חייב
לראות אותה שוב. עד שההצגה ירדה ראיתי אותה עוד תשע פעמים". הוא מספר כיצד

השחקנים החלו לזהות אותו ונתנו לו יחד אישי ומיוחד. "זו הפקה שנכנסה לי ללב", הוא אומר
בהתרגשות.
גם הקשר עם היוצר אוהד חיטמן, שהיה עבורו מנטור ושותף לדרך, העמיק את תפיסתו
המקצועית. "שחקן לא יכול לדעת רק לשחק הוא חייב לדעת על מה שקורה על הבמה",
אומר זילברמן. העבודה המשותפת, שבה שימש גם כמפיק וגם כשחקן, לימדה אותו שהבמה
היא מערכת שלמה יצירה קולקטיבית שיש להבין לעומקה. ברגע מרגש במיוחד מצא זילברמן
רשימת חלומות שכתב כנער, ובה כתב: "לראות מחזמר, וביום מן הימים לשחק בו". היום,
כשהוא עומד על הבמה ומבצע את אותם שירים שהדליקו בו אש, הוא יודע שחלומות יכולים
להתגשם. באירוע מיוחד שיזם הצגת Sing-Along בה כל הקהל מוזמן להצטרף לשיר
ביחד בשילוב עם חגיגות העשור למחזמר המקורי ואיחוד של כל חברי הקאסט המקורי. לציון
עשור ל'בילי שוורץ' הגיעו לצפות בו גם חברי הקאסט המקורי. "זכיתי לסגירת מעגל הכי
מרגשת שיכולה להיות" הוא אומר. אולי זו המשמעות העמוקה ביותר של מחזות הזמר
הישראליים: לא רק לספר את הסיפור שלנו, אלא להעביר אותו הלאה. מילד שיושב בשורה
הראשונה עם עיניים נוצצות לשחקן שעומד באור הזרקורים ומבקש לעורר את אותו ניצוץ
בדיוק בדור הבא.
"שלם", הוא מסכם כששואלים איך זה מרגיש לעמוד היום על במה שמגלמת חלום ילדות.
"בחרתי בזה בכיתה ג׳ ומאז אני לא מסוגל לדמיין את עצמי עושה שום דבר אחר. להגשים
חלום זו עבודה קשה מאוד אבל אני מאמין בדרך שלי. ומאחל לי את זה לכל החיים".