כשהלב במרוקו והצלילים בישראל: התזמורת האנדלוסית מחברת בין עולמות
22.11.26 / 12:12
התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד פתחה את סדרת הקונצרטים "נוּבָּה חדשה" במפגש מוזיקלי יוצא דופן בין זמרים צעירים ממרוקו לפייטנים ישראלים.
התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד פתחה את סדרת הקונצרטים החדשה שלה, "נוּבָּה חדשה", במפגש מוזיקלי מרגש בין ישראל למרוקו. על במה אחת התאחדו אנסמבל "גשרי אהבה" ממרוקו ואנסמבל המרכז לפיוט ושירה בישראל, ויצרו חגיגה של צלילים, פיוטים ומסורת מוזיקלית משותפת.
על הקונצרט ניצח רועי אזולאי, בניהולו האמנותי של אלעד לוי, והשניים הובילו מפגש מוזיקלי שמחבר בין דורות, שפות ותרבויות. לתזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד מקום מיוחד בנוף התרבות הישראלי. התזמורת, שנוסדה בשנת 1994 באשדוד, פועלת כבר יותר משלושה עשורים לשימור, לפיתוח ולהנגשה של המוזיקה האנדלוסית ושל מסורת הפיוט היהודית-צפון אפריקאית.
במרכז הקונצרט עמד אנסמבל "גשרי אהבה" ממרוקו, בהובלת הזמר אנאס בלהאשמי, ולצדו הזמרים עבדלילה מוטאווקיל, סלימן רבילה, אנאס אל חארראז וזאקאריה דאומאני. החמישה מייצגים דור צעיר של אמנים מרוקאים הממשיכים לטפח את המסורת המוזיקלית האנדלוסית ולהעניק לה ביטוי עכשווי.
מולם התייצבו חמישה פייטנים ישראלים: מנור בן דוד, יעקב בן אדיבה, רז אלבז, שלומי לוגסי ויהונתן חוטה, המביאים אל הבמה את מסורת הפיוט היהודית ואת מורשת השירה של קהילות צפון אפריקה. המפגש בין שתי הקבוצות אינו רק שיתוף פעולה אמנותי. הוא מבטא את השורשים המשותפים של מסורות מוזיקליות שהתפתחו במשך מאות שנים במרחב התרבותי של ספרד המוסלמית וצפון אפריקה.
סיפורם של יהודי מרוקו בישראל הוא גם סיפור של געגוע למולדת שנעזבה, אך מעולם לא נמחקה מן הזיכרון. מאות אלפי יהודים שעלו ממרוקו לישראל הביאו עמם עולם תרבותי עשיר: את השפה הערבית-מרוקאית, את המטבח, את מנהגי החגים, את שירת הבקשות ואת הפיוטים שליוו את חייהם במשך דורות. אלא שההגירה לישראל הייתה כרוכה גם בפרידה כואבת מעולם שלם. עבור חלק מהעולים, ההשתלבות בחברה הישראלית לוותה בלחץ להתרחק מסממני התרבות שהביאו עמם, ובכלל זה מן השפה הערבית ומן המוזיקה המזרחית.
אחד המאפיינים הייחודיים של המסורת היהודית במרוקו הוא מקומו המרכזי של הפיוט בחיי הקהילה. הפיוטים הם שירים שנכתבו לאורך הדורות בידי משוררים וחכמים יהודים, ועוסקים באמונה, בכמיהה, באהבה, בגלות, בגאולה וביחסים שבין האדם לאלוהיו. לצד הפיוטים שנועדו לתפילה ולמועדי השנה, התפתחה מסורת עשירה של שירת הבקשות, שבה מתכנסים לשירה בשעות הלילה והבוקר המוקדמות בשבתות החורף. אחד המאפיינים המרתקים של שירת הפיוט בצפון אפריקה הוא הקשר ההדוק שלה למוזיקה המקומית. יהודים ומוסלמים חלקו במשך דורות מרחב מוזיקלי משותף. מנגינות שנוגנו בחצרות שליטים, בחגיגות ובמפגשים מוזיקליים מצאו את דרכן גם אל בתי הכנסת, שם הולבשו עליהן מילים עבריות מן המקורות ומן השירה היהודית. כך נוצר מפגש תרבותי יוצא דופן: אותה מסורת מוזיקלית יכולה לשאת שירת אהבה בערבית או פיוט דתי בעברית.
המופע הוא הרבה יותר מקונצרט של מוזיקה מסורתית, ולא צריך להיות בן למשפחה יוצאת מרוקו, או להכיר את מילות הפיוטים כדי ליהנות. מומלץ בחום להגיע לאחד ממופעי הסדרה, להקשיב, להתרגש ולגלות כיצד מסורת בת מאות שנים ממשיכה לחבר בין אנשים, תרבויות ודורות.
