"שכונת חיים" המיתולוגית עולה לראשונה על הבמה
17.08.26 / 13:11
כמעט חמישה עשורים אחרי שהפכה לחלק מהזיכרון הישראלי, "שכונת חיים" מקבלת חיים חדשים בהצגת ילדים של תיאטרון השעה הישראלי.
יש סדרות ילדים שנשארות בלב הרבה שנים. "שכונת חיים" היא ללא ספק אחת מהן.
הסדרה, שעלתה לראשונה בטלוויזיה החינוכית בשנת 1976, הביאה אל המסך את חייהם
של ילדים בשכונה בדרום תל אביב והפכה עם השנים לאחת הסדרות הזכורות של הטלוויזיה
הישראלית. כעת מגיעה השכונה לראשונה גם לבמה. תיאטרון השעה הישראלי לילדים
ונוער, מעלה הפקה חדשה של "שכונת חיים", המבקשת לחבר בין הזיכרון והנוסטלגיה של
ההורים לבין עולמם של הילדים הגדלים בישראל של היום.
הסדרה המקורית הייתה יוצאת דופן לתקופתה. היא הציבה במרכז המסך שכונה ישראלית
מגוונת והעניקה נוכחות לתרבויות, למבטאים, למסורות ולמשפחות שונות. במקום לטשטש
את ההבדלים בין הדמויות, היא הפכה אותם לחלק מהחיים המשותפים. הרעיון הזה עומד
גם בלב ההצגה החדשה שהמסר המרכזי בה הוא לא צריך להיות דומים כדי להשתייך לאותו
מקום. במרכז העלילה נמצאת אלה, נכדתו של סבא יהודה, שמגיעה בעל כורחה לבלות את
חופשת הקיץ בשכונה שבה גדל אביה. מבחינתה, החופשה האידיאלית נמצאת במקום אחר
לגמרי בקייטנה יוקרתית, ולא בשכונה הישנה שנראית לה בתחילה מנומנמת וחסרת עניין.
אלא שאז היא מגלה כי מועדון השכונה עומד בפני הריסה. זהו לא עוד מבנה: סבא יהודה
הקים אותו, ובמשך השנים הוא הפך ללב הפועם של הקהילה ולמקום שמחבר בין תושבי
השכונה. אלה מחליטה שלא לעמוד מן הצד. יחד עם ילדי השכונה היא יוצאת למאבק להצלת
המועדון, ומה שמתחיל כניסיון להציל מקום פיזי הופך למסע של גילוי של החברים החדשים,
של השכונה וגם של כוחה שלה. אחד המסרים המרכזיים של "שכונת חיים" הוא שהחברה
הישראלית אינה צריכה לבחור בין הזהויות המרכיבות אותה. להפך רב-תרבותיות היא מקור
לכוח. המחזאית הדס קלדרון מתארת זאת באמצעות המטבח והשפות שמרכיבים את
הפסיפס הישראלי: הגפילטע לצד הקובה והאוכל הארגנטינאי, הלדינו לצד היידיש. לדבריה,
"ביחד אנחנו כוח והשוני הוא המתנה שלנו".
עבור קלדרון מדובר גם בחיבור אישי. היא עצמה גדלה על הסדרה המקורית וזוכרת את
הדמויות שהפכו לחלק מהילדות הישראלית מהפקח ועד ששון ויוני ואת הרצון להיות חלק
משכונה שבה כולם מכירים את כולם. אלא שמתחת לנוסטלגיה נמצא מסר עכשווי מאוד.
בתקופה שבה ילדים נחשפים לא פעם לחלוקות, למחלוקות ולהגדרות של "אנחנו" ו"הם",
ההצגה מציעה אפשרות אחרת שקהילה אינה נוצרת משום שכולם זהים, אלא משום
שאנשים שונים בוחרים להיות יחד.
כמי שגדלה על הסדרה, באתי מלאת ציפיות, ואכן לא התאכזבתי, הילדים היו מרותקים, הגה
לא נשמע בקהל, ההצגה מרגשת, עם מוזיקה וערכים. היינו שני דורות – אני עם זיכרונות
הילדות, וילדיי שזכו להצגה שמדברת על חברות, שונות, שייכות, אחריות, מנהיגות והיכולת
להשפיע, ובעיקר בעיקר על כוחה של קהיל.
צוות היוצרים: מחזה – הדס קלדרון ועודד אהרליך; בימוי – אלדר גוהר גרויסמן.
משתתפים: אביב ונטורה, וורקו מקונן, ים טנא ולנסי, מור ענטר, פיני קידרון / מיכאל כורש.
