פרשת השבוע: פרשת לך לך

בין עפר לכוכבים - פרשת לך לך

בין העפר שאנו דורכים עליו לבין הכוכבים המאירים הרחק מעלינו נמתח המתח שבין ההווה הנמוך והנסתר לבין העתיד הנשגב שעדיין אינו נראה. בפרשת לך לך מציב הקב״ה את שני הקצוות האלה בלב ההבטחה לאברהם: ״ושמתי את זרעך כעפר הארץ״, ומנגד: ״הבט נא השמימה וספור הכוכבים... כה יהיה זרעך״. המסר העולה מהם הוא שסוד הצמיחה אל הכוכבים טמון דווקא ביכולת להתחיל מן העפר - מן העבודה השקטה, מן הסבלנות ומן האמונה במה שטרם נראה.

מה מלמד אותנו הניגוד החריף שבין הדבר הנמוך ביותר לדבר הנישא ביותר?
אולי מפני שסודו של מי שנועד להגיע לכוכבים טמון דווקא ביכולתו לצמוח מתוך העפר.
חז״ל במסכת מגילה (ט״ז ע״א) עמדו על הניגוד הזה ואמרו: ״אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים. כשהן יורדין - יורדין עד לעפר, וכשהן עולין ' עולין עד לכוכבים״.

אבל אולי העפר והכוכבים אינם רק שני מצבים של ירידה ועלייה, אלא שני שיעורים לחיים.

העפר נמצא למטה, כמעט בלתי נראה, ובכל זאת דווקא בו נזרעים הזרעים שעתידים להצמיח חיים. גם כשאין דבר שנראה מעל פני האדמה, אין פירוש הדבר שלא מתרחש דבר מתחתיה.

הכוכבים, לעומתו, מזכירים לנו שהמציאות הנראית לעין אינה כל הסיפור. הם מרחיבים את המבט ומלמדים אותנו שלא כל מה שעדיין רחוק מאיתנו הוא בלתי אפשרי.

יש תקופות שבהן אדם מתאמץ, מתפלל ומשקיע, אך אינו רואה תוצאות. הוא עלול לחשוב שאם דבר אינו צומח לעיניו, דבר אינו מתקדם. דווקא אז העפר מלמד אותו סבלנות, והכוכבים מזכירים לו שלא לצמצם את העתיד למידותיו של ההווה.

עפר מלמד אותנו שלא כל מה שחשוב כבר נראה לעין; הכוכבים מלמדים אותנו שלא כל מה שראוי לשאוף אליו כבר נמצא בהישג ידנו.

וזהו עומק ההבטחה לאברהם: הקב״ה אינו מבקש ממנו לבחור בין העפר לכוכבים. שניהם חלק מהדרך - גם העבודה הסמויה, שאין לה עדיין תוצאה נראית לעין, וגם היכולת להרים את המבט מעבר למה שקיים עכשיו.

כי לא תמיד צריך להתרחק מן העפר כדי להיות קרובים לכוכבים. לפעמים, כל מה שצריך הוא להפסיק למדוד את גובהו של העתיד לפי עומקו של הרגע הנוכחי.
ומי יודע איזה כוכבים שמורים לך בשמיים, שבת שלום.