פרשת השבוע: פרשת יתרו

אין עוד מלבדו פרשת יתרו – הבחירה הנכונה מביאה להצלחה

לעיתים ניתנת לנו הבחירה בין טומאה לקדושה, בין טוב לרע, בין יוקרה וכוח מדומה לבין הבחירה בטוב האמיתי. כולנו מכירים את הרגע שבו ניתן להתקדם בתפקיד נחשק, אך בליבנו אנו יודעים שהמעשה אינו ישר ומוסרי, או עלול לפגוע באחר.

הבחירה הנכונה מתגמלת

מי שבוחר בטוב האמיתי זוכה לשפע רב – רוחני וגשמי.
יתרו בחר נכון: למרות שהיה הכומר הגדול ביותר במדיין, עם כל היוקרה, העוצמה והפאר, כאשר התוודע לניסים שעשה בורא עולם לעם ישראל – החליט לוותר על הכל, להתגייר ולהישאר חסר כל. הוא דבק באמת וברח מהשקר.

רוחנית, נאמר שיתרו היה נשמתו של קין, ומשה – נשמתו של הבל. הפעם, בתיקונו, יתרו בחר נכון, בחר בדרך הקדושה, והפך למגדל אור ומופת לבני ישראל.

תגמול הבחירה הנכונה

דווקא אז זוכה יתרו לכבוד הגדול ביותר:

ביתו מתחתנת עם משה רבנו.

פרשת קבלת עשרת הדברות נקראת על שמו.

הפרשה מתחילה עם יתרו וממשיכה למעמד הר סיני, ללמדנו: יהודי שרוצה לקבל תורה לחייו, נדרש קודם ללמוד מיתרו – לוותר, לבחור בדרך הקודש על פני החומרי, על פני הטומאה והנפש הבהמית, לבחור בטוב ובמוסר.

"וישמע משה לקול חותנו, ויעש כל אשר אמר"

יתרו זוכה לכך שמשה רבנו יקשיב לעצותיו ויישם אותן בכל עם ישראל. הוא שהיה כומר גוי, הפך למעין סגנו של המנהיג והנביא משה רבנו. הפעם קיבל כוח ומעמד גבוהים – אך מצד הקדושה. בעקבות עצתו של יתרו, משה הקים מערכת שופטים היררכית שתסייע לו לשפוט את העם.

מעמד הר סיני וקבלת עשרת הדברות

בורא עולם מתגלה בהתגלות עוצמתית לבני ישראל, עם קולות וברקים. הר סיני רועד ויוצא ממנו עשן – לאחר שלושה ימי הכנה למעמד החשוב.
בני ישראל נבהלים ומבקשים שמשה יתפקד כמתווך בינם לבין הקב"ה. משה מרגיע אותם ומסביר שהכל בסדר, והם יכולים לקבל את התורה בלב שלם.

חשוב לציין: גם יתרו היה גר ושונה, ולעיתים מתקשה. אך דווקא אותו, בורא עולם רומם מעל כולם. כל אחד – במיוחד מי שהוא שונה או מתקשה – צריך להיות מוערך ולקבל את המקום הראוי לו. השונה, הקשה והחלש – הקב"ה אוהב ומרומם, במיוחד בזכות ניסיונותיו הקשים.

הדגשת כיבוד ההורים

מבין עשרת הדברות, הדברה "כבד את אביך ואת אמך" מתגשמת גם בחיים האמיתיים. הנה סיפור מרגש:

לרבי אברהם ואשתו חיה מושא לא היו ילדים במשך שנים רבות. בביתם הדל גר גם אביה של חיה זצ"ל, הרב שלמה.
16 שנות עקרות הביאו אותם לפנות לפרופסור שווייצרי בעל שם, בו תלו תקוות רבות. בסיום הבדיקות הודיע הפרופסור כי בידיהם עשבים שיכולים לרפא עקרות, אך הם ניתנים רק לזוגות שעבורם הבדיקות מצביעות על סיכוי ממשי. הפרופסור הורה להם לשוב לביתם ולהמתין למכתב שיכריע אם הם מתאימים לקבל את העשבים.

חיה מושא חיכתה בדריכות, ולפתע הגיע המכתב. ברעד פתחה אותו וגילתה שהממצאים אינם מעודדים – אין סיכוי להביא ילד. היא רצתה לבכות את נשמתה, אך ידעה שאביה הצדיק לומד תורה בחדרו. בדממה יצאה החוצה ובכתה רחוק מהחלון שבו למד אביה, כדי לא להפריע לו.

אביה הבחין בה בבית הכנסת ושאל למה היא בוכה. חיה מושא הסבירה את המצב, ואביה, שהתרגש מאוד, בירך אותה:

"בזכות כיבוד ההורים שלך, ייוולד לך בן שיאיר את העולם בתורה."

שנה לאחר מכן נולד בנם, שהפך לפוסק הדור – מרן שלום אלישיב זצוק"ל.
מהפרשה אנחנו לומדים

לנהוג בדרך ארץ

ללמוד לוותר

לבחור בטוב ובמוסר

לרסן את עצמנו

לתת רגע של שקט והתחשבות באחר
כיבוד הגר והשונה, ולא לזלזל בו – דווקא אותו הקב"ה בוחר לרומם ולאהוב, בזכות ניסיונותיו הקשים
כל אלו מזכים אותנו בכיסופי ליבנו.
שבת שלום ובשורות טובות לכל עם ישראל
יפית נהרי