פרשת השבוע: ״פרשת ויקרא״

בין הקורבנות במשכן לרמי דוידיאן

ספר ויקרא נפתח בקורבנות שהוקרבו במשכן. השאלה היא: למה הקב"ה צריך את הקורבנות שלנו? בינינו, ה' לא באמת אוכל את ה'על האש' שמעלים על המזבח...
אפילו רש"י שואל: "איך יכול להיות שעל ריח של כנפיים שרופות נאמר 'ריח ניחוח של קטורת'? והלא אין לך הדיוט שמריח ריח רע של כנפים נשרפים ואין נפשו קצה עליו, ולמה אמר הכתוב 'והקטיר'?" והתשובה: "כדי שיהא המזבח שבע ומהודר בקרבנו של עני".

הקב"ה אמנם לא אוכל את הקורבנות, אבל הוא נהנה מעצם הנתינה שלנו.
עני מקריב עוף פשוט ועשיר מקריב בהמה, ולמרות זאת, אומר רש"י: "נאמר בעוף 'ריח ניחוח', ונאמר בבהמה 'ריח ניחוח' - לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון את ליבו לשמים" - לא משנה מה אתה מביא, העיקר שתביא את עצמך!

דבר נוסף וחשוב לא פחות: את הטוב שאתה עושה, עשה באופן קבוע, לא באופן חד פעמי.

הקרבת הקורבנות התחילה והסתיימה כל יום, בוקר וערב, בקורבן התמיד. אמנם קורבן פשוט וזול שמורכב רק מכבש אחד ומעט שמן, קמח וסולת, אבל במימון הקורבן הזה היו שותפים כולם כולל כולם. למה? כדי ללמד אותנו שהקב"ה לא דורש מהאדם לתת כל מה שיש לו, אבל מה שהוא נותן - מטבע לצדקה, תפילין, פרק תהילים, ברכה - שיתן מכל הלב ושיתמיד!

אז מה קשור רמי דוידיאן?

רמי, בן 59, תושב מושב פטיש שבעוטף עזה, נענה בבוקר ה-7.10 לבקשת חברו לחלץ מכר ממסיבת הנובה. הוא יצא ברכבו הפרטי לאיזור וכשראה את גודל הזוועות, גייס במהירות מכרים נוספים וניהל מבצע חילוץ הרואי.
רמי עצמו, שמכיר את השטח היטב, חזר וחילץ עשרות רבות של ניצולים ששלחו אליו מיקומים, ולפי רישומי המושב - מספרם עומד על כ-700! עשרות מהם חילץ לביתו, ובזמן שמשפחתו קולטת את הפצועים והשורדים תחת מתקפת טילים בלתי פוסקת ומחבלים רבים בשטח, חזר רמי על פעולות החילוץ שוב ושוב. אחייניתו רב"ט אופיר דוידיאן נרצחה באותו היום, הי"ד.

רמי הוא דוגמא למעלתה של הקרבת הקורבנות: את הנתינה שלו עשה ללא קבלת תמורה ולא מתוקף שום תפקיד, ללא ציוד, בידיים חשופות ומכל הלב, וחשוב מכל - למרות הסכנה העצומה לחייו, ובזכות ההתמדה העיקשת שלו ניצלו חיים רבים. כל שורד - עולם ומלואו, לא רק הוא ניצל, גם צאצאיו לדורי דורות, הוריו, משפחתו וחבריו...

הרבי הרש"ב, האדמו"ר החמישי בשושלת חב"ד, קבע כלל חשוב שהוא גם כלי עוצמתי לחיים של כולנו: 'טובה פעולה אחת מאלף אנחות!' - אפשר להתלונן על המצב, לשאול איפה צה"ל? ואיפה כוחות הביטחון? ומי אישר את המסיבה? ו... אפשר לצאת ברכב הפרטי ופשוט לעשות.

אפשר לבכות על הנקיונות לפסח, על יוקר המחיה, על המצב בכבישים, ואפשר לנקות מדף אחר מדף, לערוך רשימה מסודרת ולנסוע עוד ק"מ לסופר זול יותר, ולקחת אחריות אישית: לאותת בפניה, לעצור לפני מעבר חציה, לתת זכות קדימה ולא לנהוג כששותים או עייפים.

אומר הרבי הרש"ב: פעולה אחת, קטנה ככל שתהיה, טובה יותר מאלף תלונות ואנחות. 'אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון את ליבו לשמים' - כל מעשה קטן, במיוחד אם הוא לא חד פעמי, יש בכוחו לפעול בעולם הזה, ולהביא הרבה קורת רוח גם בעולמות העליונים.