פרשת השבוע: ״פרשת בא״ - א'גם ב'רגר, 'דרך א'מונה ב'חרתי׳
31.01.25 / 10:13
זמני כניסת השבת ברמת גן 16:51 | יציאת השבת ברמת גן 17:53
משא ומתן קשוח מתנהל בין כוחות הטוב לרשע המוחלט. משה רבנו דורש: "שלח את עמי" ופרעה מציב תנאים: מי ייצא, כמה ייצאו ומתי. משה לא מוכן לאף תנאי: "ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה'" - לא בא בחשבון! לעבודת השם שלנו אין נוסחאות, ואין תנאים.
תמצית האמונה היא דווקא בזמנים של אי-הידיעה. מה כל כך מסובך להאמין כשאת מוקפת משפחה וחברות, מנגנת על כינור בקונצרטים, וסך הכל, הכל סבבה... ואז מגיע טוויסט בעלילה. ועוד איזה טוויסט, כזה שלא נכתב בתסריטי אימה.
'האמונה מתחילה במקום בו השכל נגמר' אומר המשפט הידוע. "ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה'" - חז"ל מסבירים שאי אפשר לעבוד את ה' על סמך הדעת בלבד. לא תמיד דברים יסתדרו בשכל, לא תמיד יהיה הגיון, ולפעמים נמצא את עצמנו תולים עיניים לשמים בשאלה: אבל למה?!
את יכולה ללמוד על אמונה, לכתוב עליה פוסטים ואפילו ספרים, אבל עד שלא הועמדת בנסיון לא באמת התנסית בה. את יכולה לשים בסטטוס שלך: 'דרך אמונה בחרתי' אבל לא באמת להבין את משמעותן העמוקה של המילים.
איפה מתחילים לעבוד? כשיום אחד עולמך מתהפך. את נחטפת חבולה ופצועה עם חברותיך על ידי מחבלים צמאי דם כשאת בפיג'מה, וסביבך דם, אש ותימרות עשן. מובלת אל תוך מנהרות חשוכות בידי מפלצות חסרות צלם אנוש, בחושך, בלי מים, אוכל, תרופות או בגדים. יום עובר, ואיש לא בא לחלץ. ועוד יום עובר, ושבוע, וחודש, ושנה, ועוד 475 ימים. ואז נפתחת הדלת והגיע הזמן לצאת ממצרים! אבל הי, לא את. את נשארת כשכולן חוזרות הביתה. הדלת נסגרת ואת שם. עוד חמישה ימים של חוסר וודאות, בדידות ו... אמונה.
"ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה'" - כשכתבת את הסטטוס שלך בווצאפ, לא יכולת לדמיין, לא ידעת מה תעבדי את ה', עד בואך שמה.
רוב בני האדם נוטים לחשוב שאמונה יוקדת, מסירות נפש, דבקות בקב"ה, ביטחון על מלא - שייכים רק ליחידי סגולה. את הוכחת אחרת.
'והנה בכל דור ודור וכל יום ויום, חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים' (תניא). אגם ברגר, יצאה ממצרים אתמול, וכמו בני ישראל שלא שינו את לבושם ואת שפתם, גם אגם לא זזה מילימטר מהדרך שלה: "דרך אמונה בחרתי". עבורה לא מדובר בסטטוס אלא בדרך חיים, בעבודת ה' במלוא עוצמתה.
הם לקחו ממך את המשפחה והחברים, את השמיכה והכרית והמיטה והאוכל של אמא, את אור השמש וסדר היום שלך, אבל הם לא הצליחו לקחת ממך את החירות! כי מי שמאמין - לא מפחד, מי שמאמין - בן חורין.
תורת החסידות מדגישה שיציאת מצרים אינה אירוע היסטורי, אלא תהליך שצריך להתרחש בנפשנו בכל יום. פרעה, הגשמי והרוחני, רוצה אותנו שבורים ומשועבדים, חסרי ערך ושליטה עצמית, שבויים ושבורים. הביטחון והאמונה הם הכלים שחושפים עבורנו את תעצומות הנפש החבויות בתוכנו, מאפשרים לנו לראות את האור בקצה המנהרה ולבחור בחיים כל יום מחדש.
'לשבור את קליפת פרעה', קוראים לזה בחסידות, וזה ממש לא קל, כי מדובר בקליפה עקשנית במיוחד, שמצריכה תוקף מיוחד לעמוד מולה.
את שברת ורמסת את קליפת פרעה כקליפת השום: עמדת בתוקף בלתי ייאמן על שמירת השבת, מול מחבלים חמושים שעלולים לירות בך בכל רגע נתון, התעקשת שלא תבשלי עבורם בשבת, כי את יהודיה שלא מחללת שבת! 482 ימים בשבי לא הכנסת אל פיך בשר וכל מה שבושל איתו כדי לשמור על כשרות!
הקב"ה אומר למשה: "בוא אל פרעה" ואני אבוא איתך. אפילו משה רבנו, מנהיג ישראל, הבין שכדי לשבור את העקשנות של פרעה צריך סיעתא דשמיא, ולבד אי אפשר. ואת, אגם ברגר בת ה-19 מחולון, הלכת עם הקב"ה יד ביד אל לוע הארי, ויכולת לו.
מבלי להתכוון, הפכת יחד עם אמך, שביקשה מעם ישראל להימנע מחילול השבת אם תשוחררי במהלכה, לסמל של גבורה יהודית ושל מסירות נפש בדורנו.
זוהי השגחה פרטית מופלאה שפרשת השבוע היא ראשי התיבות של שמך: אגם ברגר. מספרת את סיפור יציאתך ממצרים, שהוא גם סיפורו של העם היהודי לדורותיו, שבכוח אמונתו היוקדת שבר את קליפת פרעה פעם אחר פעם.
כמי שכותבת טור שבועי שמספר על נקודת האמונה והביטחון בפרשת השבוע, כאשה יהודיה שחיה, מרצה ומלמדת על אמונה ושמירת מצוות, כמי שגם לומדת יום יום על "האהבה המסותרת" שבלב כל יהודי, ומתרגלת יום יום ביטחון בקב"ה, הצבת עבורי באופן אישי רף חדש, וכך גם בעבור רבים מעם ישראל.
ההיסטוריה תזכור אותך, אגם יקרה, כמי שפתחה פתח לכל אדם בכל מעמד ומצב, לעמוד בפני כל אתגר בכוחה של האמונה. תודה על השיעור ובתפילה שלא נידרש לעמוד במבחן...
וברוכים השבים ארבל יהוד הלביאה ששרדה 482 ימים בשבי לבד! וגדי מוזס הגיבור בן ה80. עם ישראל מחכה לכולם!
