מצרים - מה שרואים משם לא רואים מכאן

מצרים – מה שרואים משם לא רואים מכאן

המאמר שלהלן נכתב ב-10/3/24. מאז עברו שנתיים ודבר לא השתנה. המצב רק מחמיר

רקע:

בין ישראל ומצרים מתקיים הסכם שלום משנת  1980 (כניסה לתוקף בינואר).

חצי האי סיני חולק ל-3 רצועות אורך מצפון לדרום :

רצועה A המערבית מתירה נוכחות צבאית מצרית של עד 22,000 חיילים.

רצועה B האמצעית מתירה נוכחות צבאית מצרית עד לסד"כ של 4 גדודים

רצועה C המזרחית (הקרובה לישראל) מתירה נוכחות של כוחות שיטור בלבד

כוח צבאי רב לאומי מיועד לפקח על קיום ההסכם במסגרת המגבלות לעיל. הכוח הזה אינו קיים היום ואין מי שמפקח על קיום ההסכם. ארה"ב הבטיחה להקים תחנת מעקב באום-חשיבה לאבטחת השלום. התחנה לא הוקמה.

מבחינה מדינית וצבאית ההסכם נחשב להצלחה גדולה של ראש הממשלה מנחם בגין. מבחינה דתית מוסלמית להסכם אין תוקף מאחר ואסור למוסלמי לחתום חוזים עם מי שאינם מוסלמים. משמע יש הסכם הפסקת אש ארוך טווח בלבד.                                                                      ככלל, האוכלוסייה המצרית עדיין לא הפנימה את הסכם השלום, וישראל מוחרמת על ידי הארגונים האקדמאים או החברתיים.

למצרים גבולות עם לוב במערב וסודאן בדרום. למצרים סכסוך קשה עם אתיופיה שהקימה סכר על נהר הנילוס ומאיימת לפגוע באספקת המים למצרים ולסודאן (מים הם עילה למלחמה CASUS BELLI ) צבא מצרים לא הוסיף אפילו לא חייל אחד לגבולות אלו  ואילו בחצי האי סיני יש כוחות צבא רבים.

בסיני התמקמו כוחות של דעא"ש שאיימו על השלטון במצרים. המצרים בקשו, וישראל הסכימה, להכנסת כוחות צבא מצריים נוספים לסיני, באופן זמני. אבל לפני שנתיים הכריזו המצרים שדעא"ש הוכרעו (וגם בקשו מישראל לחדש טיסות תיירים למלונות בסיני). מדוע המצרים לא מקטינים את סדר גודל הכוחות בסיני?

המצב כיום: (10/3/24)

צבא מצרים התעצם מאד. צבא מצרים הוא הצבא הגדול ביותר מבין מדינות ערב. לצבא מצרים יש מטוסים חדישים, טנקים חדישים, צוללות מתקדמות ועוד. המצרים בנו גשרים רבים (כ-60) מעל ומתחת לתעלת סואץ המחברים את מצרים של אפריקה למצרים של אסיה                                  אוטוסטרדות נסללו בסיני להעברה מהירה של כוחות וציוד צבאיים. שדות תעופה חדישים. בונקרים חפורים בהרים שמגנים על הציוד הצבאי הרב, כולל תחמושת רבה. יתכן והמנהרות משמשות לאכסון טילים.  לצבא המצרי כוחות העולים עד פי 3 מהמותר על פי ההסכם (וזו גם עלות כספית כבדה למצרים שסובלת מאינפלציה שנתית של 40%)                

כל זאת בשעה שהסכם השלום אוסר על בניית התעצמות צבאית שכזו.

דעות מומחים:

האלוף יצחק בריק מזהיר כי במקרה של חילופי שלטון במצרים השליט החדש עלול לתקוף את ישראל. מלחמה עם הצבא המצרי היא מלחמה מסדרי גודל אחרים.

אלי דקל (איש אמ"ן וכיום חוקר של מכון INSS )  למצרים יש עדיין מוטיבציה לכבוש את ישראל. לצבא המצרי יש 2300 טנקים בסיני. רק לאחרונה נרכשו 700 טנקים אמריקאים חדישים מסוג אברמס 1M שהוצבו בסיני.  למצרים יש 13 אוגדות כבדות בסיני ובכל גדוד 41 טנקים (לעומת 30 בישראל).

צבא מצרים והמודיעין שלו מרושתים היטב בעזה וסביר להניח שהמודיעין המצרי ידע על תוכניות המתקפה של 7/10/23.  מצרים הודיעה, ממניעים שלה, כי לא ידעה וגם לא העבירה אזהרה לישראל על מתקפה עתידית.  

מר דקל מעביר ביקורת על החלטת צה"ל לתקוף מצפון הרצועה לדרומה במקום להיכנס בתחילה לציר פילדלפי ולנתק את החמאס ממצרים

העיתון "מקור ראשון":

העיתון הוציא מוסף מיוחד העוסק בהתעצמות הצבא המצרי והסכנות האורבות לישראל

במאמר דעה זה רוכזו דעות ממקורות שונים על הסכנה האורבת לישראל מכיוון מצרים.                                                                                                                והמסקנה לכן היא שמה שרואים משם, ממצרים, לא רואים מכאן, מישראל.

עד כאן המאמר כפי שפורסם ומכאן אוסיף עדכונים כלהלן:

לאחרונה החל צבא מצרים באימונים ותרגילים צבאיים במרחק של 100 מטר מהגבול עם ישראל.

לאימונים הללו יש רקע מדיני. מצרים הבטיחה למדינות המפרץ כי צבאה יגן עליהן במידה והן יותקפו. בתמורה קבלה מצרים עשרות מיליארדי דולרים ממדינות המפרץ. התקיפות האיראניות על מדינות המפרץ הוכיחו כי מצרים אינה עומדת בהבטחותיה וכי היא "נמר של נייר". מדינות המפרץ הפסיקו לשלם למצרים והמשבר הכלכלי במצרים הולך ומעמיק.                                      מצרים עורכת אימוני ראווה על גבול ישראל בכדי לשדר למדינות המפרץ כי יש לה יכולות צבאיות וכי מצרים אינה חוששת מישראל, המעצמה הצבאית.

עד עצם היום הזה צבא מצרים רואה בישראל איום פוטנציאלי שיש להיערך אליו. ישראל נתפשת כ"המלחמה הבאה".                                                                                                      יתכן והמשטר משתמש באיום חיצוני בכדי לאחד את הציבור ולמנוע ממנו לעסוק במצב הכלכלי המחמיר.

בל נשכח כי הצבא המצרי עצמו הוא גוף כלכלי ענק שברשותו מפעלים, חברות בניה וחקלאות ואפילו נמלים. הצבא עשיר והמצרים עניים.

מצרים רוכשת נשק ממדינות שונות אבל גם מייצרת נשק בעצמה. למצרים יש יכולות מודיעיניות מתקדמות שכוללות לוויינים וכן חיישנים בסיני.

סקרים במצרים מראים כי רוב המצרים רואים בישראל אויבת ולא שותפה. מערכת החינוך לא שינתה את הנרטיב מאז ימי נאצר. עד היום התקשורת המצרית מוצפת בתעמולה אנטי ישראלית ויש חרם חברתי תרבותי על ישראל.                                                                                        מסקנתי היא שזהו שלום שלטוני ולא שלום בין עמים.

בתקופה זו מצרים נתונה במשבר כלכלי עמוק. תעלת סואץ מפסידה 10 מיליארד דולר בשנה. מחיר האנרגיה עולה בשל המצור על מיצרי הורמוז.

מצרים צורכת גז ישראלי ותלויה בישראל, ובעצם זה הגורם המונע ממצרים להיכנס לעימות עם ישראל.

מה יהיה המחיר באם המשבר הכלכלי יעמיק? מה יהיה על הסכם השלום אם המשטר במצרים יתחלף? או מה יהיה אם צבא מצרים יחליט שעליו להשיב את כבודו אחרי מלחמת 1973?

זה כבר אינו "שלום קר" אלא "מלחמה קרה"!

דר' ישעיהו (אישי) ביק  [email protected]    30/4/26