בין כאוס לשחרור: היצירה שמאתגרת את גבולות המחול הישראלי

המחול הוא שפה אוניברסלית החוצה תרבויות וזמנים, מרחיבה את גבולות הגוף והנפש, ומאפשרת לצופים לצלול אל תוך עולמות של דמיון, רגש וסיפור. משחר ההיסטוריה, בני האדם השתמשו בתנועה כאמצעי ביטוי עמוק, וכיום, המחול המודרני מוסיף רבדים של עכשוויות ורלוונטיות, תוך שהוא משלב טכניקות מסורתיות עם חידושים טכנולוגיים.

בישראל, אמנות המחול מתפתחת לצד השפעות בינלאומיות, תוך שמירה על זהות ייחודית הנובעת מהמורכבות התרבותית והחברתית של המדינה. תל אביב נתפסת כמרכז המחול הישראלי, אך יוצרות ויוצרים עצמאיים מחפשים לחרוג מגבולותיה ולבסס מוקדי מחול נוספים ברחבי הארץ. אחת היוצרות הפועלות מתוך חזון שכזה היא הכוריאוגרפית מירב כהן.

מירב כהן היא כוריאוגרפית שפועלת מאז 2008 ונמנית עם היוצרים הבולטים של המחול הישראלי העכשווי. בשנת 2015 היא זכתה בפרס שרת התרבות והספורט ליוצרים עד 10 שנים, ויצירותיה מוצגות בפסטיבלים ובתיאטראות בארץ ובחו"ל. כהן, פעלה בתיאטרון עכו ככוריאוגרפית והקימה יחד עם שותפיה את בית הספר "דיוקן האמן היוצר". בשנים האחרונות, היא עומדת בראש מרכז המחול "שינוע" שפועל בחיפה ובטירת כרמל, וכן ייסדה את להקת המחול "שינוע", במטרה להפוך את חיפה למוקד מחולי משמעותי בישראל. "היה לי ברור שאני רוצה להביא לחיפה אלטרנטיבה לתרבות המחול הריכוזית של תל אביב," אומרת כהן. "למרות כל האתגרים שבדרך, אני מאמינה שהעיר צריכה להקה מקצועית שתייצג אותה, בדיוק כפי שיש את להקת 'קמע' בבאר שבע."

היצירה החדשה של כהן, "טראנס אווטאר", היא מסע של גילוי עצמי ושינוי, החוקר את המאבק בין זהות אנושית לזהות וירטואלית. באמצעות קומפוזיציה ייחודית ושפה תנועתית טוטאלית, היצירה מעלה שאלות על זהות, בריחה מהמציאות וחיפוש אחר חופש. כהן מספרת כי התהליכים היצירתיים שלה ארוכים ומעמיקים, כשהחזרות משמשות עבורה כמעבדה לחקר התנועה. "כל חזרה היא גילוי חדש, רשמים שנולדים בגוף ומתפתחים לשפה תנועתית," היא מתארת.

הרקדניות ביצירה נעות בין שני עולמות – העולם האנושי והעולם הווירטואלי – תוך שהן מציגות דמויות בעלות זהויות כפולות. "למשל, אחת הדמויות נקראת אילן – בעולם האמיתי הוא חירש ואילם, בודד, קורא ספרים ומדבר עם פרחים, ואילו בעולם הווירטואלי הוא אינטלקטואל מבריק שמגיע לשיא הפוטנציאל שלו," מספרת כהן. "המפגש הזה בין הווירטואלי למציאותי הוא קרקע פורה לחקר תנועתי." כהן שואבת השראה מטכניקות שונות, בהן מחול הבוטו היפני והטריינינג של גרוטובסקי, היוצרות שפה גופנית טוטאלית. השפה הזו באה לידי ביטוי גם בתנועה וגם במרכיבים הוויזואליים של המופע. "זו הפעם הראשונה שאני לא משתמשת במוזיקה מקורית, אלא מלחינים כמו בריאן אינו ומקס ריכטר, שמדגישים את הדינמיקה בין כאוס לשחרור," היא אומרת.

כהן שואפת לבסס את המחול בחיפה ולהעניק לו מעמד שווה ערך לתיאטרון ולמוזיקה בעיר. בעתיד הקרוב היא מתכננת להקים מרכז מחול במושב מגדים, שיהווה בית קבוע ללהקת "שינוע" וישמש מרחב להופעות ולסדנאות. "אני מקווה שהקהל ייצא מהמופע עם תחושת תקווה ואופטימיות, אחרי תקופה קשה לכולנו. היצירה הזו היא מסע אנושי, ואני רוצה שהיא תיגע בכל אחד ואחת."

"טראנס אווטאר" תעלה בבכורה ביום רביעי הקרוב באולם דלל, ואפשר רק לצפות שהמחול של כהן ימשיך לפרוץ גבולות ולייצר שיח חדש על זהות, תנועה ותרבות.