"אם לא נהפוך את רמת גן למגדלור ליברלי – גם למשפחה שלי לא יהיה פה מקום": ראיון מיוחד עם סגן ראש העיר עו"ד אסף וייס

גם אירועי המלחמה מול איראן והמצב הביטחוני לא הצליחו לשנות את התוכניות של רמת גן לחודש הגאווה. "האירוע עם איראן פגע במצב הרוח, אבל לא בתוכניות שלנו", אומר עו"ד אסף וייס. "חודש הגאווה הוא אירוע בינלאומי, לא ישראלי, ובכל העולם מציינים אותו ביוני. גם אנחנו, כעיר שחרטה על דגלה ערכים של ליברליות, שוויון והובלה, ממשיכים לציין אותו בעשייה משמעותית."

לדבריו, מבחינתו חודש הגאווה אינו מסתכם במצעדים או באירועים חגיגיים. "אנחנו רואים בו הזדמנות להוביל שיח אמיתי על המציאות שבה חיה הקהילה הגאה בישראל. השנה פתחנו את החודש עם הוועידה הלאומית הגאה שהתקיימה ברמת גן והביאה לעיר נציגים של ארגוני הקהילה, אנשי מקצוע, נבחרי ציבור ורכזים מכל הארץ. דנו שם בנושאים כמו הומופוביה במערכת החינוך, בצבא ובמרחב הציבורי - נושאים שהם הרבה מעבר למצעד צבעוני."

במהלך החודש התקיימו בעיר עשרות אירועים, בהם פעילויות משפחתיות בספארי, מיזמי "גאווה בשכונה", מסיבת בריכה, אירועים קהילתיים ופיקניק למשפחות גאות. במקביל נתלו ברחבי רמת גן יותר מ־1,300 דגלי גאווה.

אחד הנושאים שמטרידים את וייס במיוחד הוא העלייה בגילויי השנאה כלפי הקהילה הגאה. "זה כבר מזמן לא רק נתונים על נייר. זו חוויה יומיומית. אנשים מרגישים בנוח לעצור אותנו ברחוב, לצעוק, לקלל ולהפיץ שנאה. גם ברשתות החברתיות אני חווה את זה באופן אישי. כשאני מעלה תמונה של המשפחה שלי, של עידן בעלי ושל שתי הבנות שלנו, מגיעות תגובות קשות מאוד. לא רק כלפיי, אלא גם כלפי הילדות."

לדבריו, "אני נבחר ציבור ויכול להתמודד עם ביקורת, אבל לראות תגובות קשות שמכוונות לילדות קטנות זה דבר שלא צריך לקרות בחברה מתוקנת. זה לא מרתיע אותי, אבל זה בהחלט גורם לי לחשוב מה חווים אנשים אחרים בקהילה שאין להם את אותה חשיפה ציבורית."

וייס מספר שגם יוזמה עירונית שנועדה לחבר בין עסקים מקומיים לחודש הגאווה הפכה למטרה למתקפות. "עודדנו בעלי עסקים להציע מנות וקוקטיילים מיוחדים לציון החודש וקידמנו אותם. אחד מבתי העסק קיבל בעקבות זאת הודעות נאצה. מבחינתנו היה ברור שאנחנו עומדים לצדו וקוראים לציבור להגיע ולתמוך בו."

לצד ההתמודדות עם גילויי השנאה, וייס מצביע בגאווה על הישג משמעותי של העיר: שלוש שנים רצופות במקום הראשון במדד הגאה של האגודה למען הלהט"ב, עם הציון המרבי בקטגוריית הערים הגדולות.

"המדד הזה לא בודק אירוע אחד או שבוע אחד בשנה", הוא מסביר. "הוא בוחן עבודה רציפה בתחומי החינוך, התרבות, הנראות, השירותים העירוניים והעמידה לצד הקהילה גם ברגעים מורכבים. העובדה שרמת גן נמצאת שוב ושוב בראש הרשימה, לצד ערים גדולות ובעלות תקציבים משמעותיים יותר, היא הישג שאני גאה בו מאוד."

לדבריו, ההצלחה אינה תוצאה של תקציבי ענק אלא של מחויבות. "אני ממלא את התפקיד בהתנדבות מלאה, אבל משקיע בו את הלב. יש לנו ראש עיר והנהלה שתומכים בנושא, צוותים מקצועיים מצוינים במרכז הגאה ואנשים שמאמינים בעשייה. אנחנו יודעים לקחת כל שקל ולהפוך אותו לאימפקט גדול בהרבה."

אחד הפרויקטים שהוא מזכיר בגאווה הוא תוכנית "המשפחות המגוונות", הפועלת בגני הילדים בעיר. "המטרה היא ללמד ילדים כבר בגיל צעיר שיש מגוון של מבנים משפחתיים - משפחות חד-הוריות, הורות משותפת, משפחות להט"ביות ועוד. אנחנו רוצים שכל ילד יבין שהמשפחה שלו ושל חבריו היא שלמה, מכובדת וראויה. זו השקעה בדור העתיד, והיא כבר מעוררת עניין ברשויות נוספות שהצטרפו למיזם."

יוזמה נוספת היא "גאווה בשכונה", שמוציאה את פעילות המרכז הגאה אל הגינות הציבוריות, המרכזים הקהילתיים והשכונות לאורך כל השנה. "אנחנו לא רוצים שהנראות תהיה קיימת רק ביוני. המטרה היא להיות נוכחים במרחב העירוני באופן קבוע וליצור היכרות, קהילה ושיח."

כששואלים אותו כיצד דווקא עיר מגוונת כמו רמת גן הפכה לאחת המזוהות ביותר עם פעילות למען הקהילה הגאה, וייס מבקש לשנות את נקודת המבט. "קהילה גאה היא לא שכונה או מגזר. היא נמצאת בכל מקום. אצל דתיים, חילונים, ערבים, עולים חדשים, משפחות ותיקות. כולנו מכירים מישהו מהקהילה, גם אם לא תמיד יודעים זאת. לכן כשאנחנו פועלים למען הקהילה, אנחנו למעשה פועלים למען העיר כולה."

לדבריו, גם ההתנגדויות רק מחזקות את המוטיבציה להמשיך. "מי שבוחר באלימות או בשנאה לא יגרום לנו להוריד דגלים או לצמצם פעילות, להפך. כשהלכתי עם צוותי העירייה לתלות דגלי גאווה, אחד העובדים אמר לי שזו הפעם היחידה בשנה שבה מקללים אותו בזמן העבודה. מבחינתי, זה רק מוכיח עד כמה הנראות הזאת עדיין נחוצה."

בסיום הראיון עובר וייס מהמישור הציבורי לאישי. "אני גר כאן עם עידן, בן הזוג שלי, ועם שתי הבנות שלנו. מבחינתי, המאבק הזה הוא לא רק אידיאולוגיה או תפקיד ציבורי - אלה החיים שלנו. אני רוצה שהילדות שלי יגדלו בעיר שבה הן ירגישו בטוחות, שוות ושייכות. אם רמת גן לא תהיה מקום טוב למשפחה שלי, היא לא תהיה מקום טוב לעוד הרבה משפחות אחרות. לכן אנחנו ממשיכים לעבוד כדי להפוך אותה למגדלור של שוויון, סובלנות וליברליות, לא רק עבור הקהילה הגאה, אלא עבור כל מי שחי כאן.״