"אונס הוא אונס"? או תלוי בנסיבות?

נסיעה שגרתית במונית בשבת לפנות בוקר הפכה לאירוע תקיפה חמור שהסתיים בחלטה עקרונית ורוויית מחלוקת. הרכב שופטי בית המשפט העליון – יעל וילנר, עופר גרוסקופף ואלכס שטיין – דחו פה אחד את ערעורו של נהג מונית שהורשע באינוס ובמעשים מגונים בנוסעת. במקביל, קיבל בית המשפט את ערעור הפרקליטות והחמיר את עונש המאסר שהוטל על הנהג בבית המשפט המחוזי מ-4.5 שנים ל-6 שנים בפועל.

לצד ההכרעה העונשית, פסק הדין חושף ויכוח משפטי נוקב בין השופטים סביב שאלת הגדרת החומרה של עבירת האינוס, עקרונות הענישה ומידת האחריות של רשויות החקירה למחדלים באיסוף הראיות.

התחנה ברמת גן והנסיעה שהתארכה בחצי שעה

האירוע התרחש באפריל 2023. המתלוננת, צעירה כבת 20, יצאה בשעות הבוקר ממועדון בילוי בתל אביב ביחד עם חברתה. השתיים עצרו מונית שבה נהג הנאשם וביקשו ממנו להוריד תחילה את החברה בביתה ברמת גן ולהמשיך לביתה של המתלוננת בקריית אונו.

בסביבות השעה שבע בבוקר עצר הנהג ברמת גן והחברה ירדה. מרגע זה, הנסיעה הקצרה מרמת גן לקריית אונו – שבשבת בבוקר אמורה לארוך דקות בודדות – נמשכה כחצי שעה.

במהלך הנסיעה עצר הנהג את המונית בצד הדרך ושכנע את המתלוננת לעבור למושב הקדמי. ואז על פי הכרעת הדין החל להטריד אותה מילולית, נגע בגופה בניגוד לרצונה ולמרות התנגדותה ובקשותיה החוזרות שיפסיק. בניסיון לבלום את התקיפה הציעה לו המתלוננת להיפגש בהזדמנות אחרת רק כדי לגרום לו לעצור ושתוכל לצאת מהמונית. כשהגיעו ליעד, המשיך הנהג בהטרדותיו עד שנמלטה מהרכב. הנהג, כך על פי הכרעת הדין אף נמנע מגביית תשלום.

מיד לאחר שנמלטה, שלחה המתלוננת הודעות ווטאפ מפורטות לחברתה (שירדה ברמת גן) ולבן זוגה- התכתבויות שבית המשפט הגדיר כ"ראיית זמן-אמת" אותנטית ומכרעת שאימתה את גרסת המתלוננת.

טענת ההגנה: המתלוננת התנפלה עליי

נהג המונית שערער על הרשעתו ועל העונש החמור, ציין כי האמת היא הפוכה לגמרי. לטענתו, המתלוננת היא זו שביקשה לעבור למושב הקדמי לאחר שחברתה ירדה ברמת גן, התנפלה עליו, נישקה אותו והטרידה אותו מינית עד שנאלץ להדוף אותה.

שופט בית המשפט העליון השופט אלכס שטיין, דחה את קו ההגנה מכל וכל וקבע כי מדובר בגרסה מופרכת שנבנתה כדי לחמוק מעונש. שטיין הדגיש כי משך הנסיעה החריד מרמת גן לקריית אונו, יחד עם העובדה שהנהג לא גבה כל תשלום עבור הנסיעה, מפריכים לחלוטין את טענתו כי היה קורבן להטרדה.

המחלוקת על הספסל: האם יש מדרג בעבירת אינוס?

במוקד פסק הדין התעוררה מחלוקת עקרונית בין השופטים ביחס לסיווג חומרתן של עבירות מין.

השופט שטיין הביע עמדה חד-משמעית נגד יצירת הבחנות מקלות בין מעשי אינוס שונים: הוא קבע כי אין מקום להבדיל בין אינוס קלאסי (החדרת איבר מין) לבין החדרה של אברים אחרים שכן: "אונס הוא אונס, הוא אונס". ומידת החומרה נמדדת בראש ובראשונה מעוצמת הפגיעה הפיזית והנפשית בנפגעת. לגישתו, העונש ההולם למעשים אלה בערכאה הראשונה צריך היה לעמוד על עשר שנות מאסר, אך בשל מדיניות ערכאת הערעור שלא למצות את הדין עד תום, יש להעמיד את העונש על שש שנות מאסר.

שופט בית המשפט העליון, השופט עופר גרוסקופף הצטרף למסקנתו של השופט שטיין ביחס להחמרה בענישה. אך בהחלטתו הסתייג השופט גרוסקופף מקביעת השופט שטיין לפיה: אונס הוא אונס הוא אונס. לשיטת השופט גרוסקופף, לנסיבות ביצוע העבירה יש משקל מכריע בקביעת מתחם הענישה הראוי. הוא הדגיש כי הניסיון לקבוע מתחם ענישה אחיד לקטגוריות רחבות מנוגד לעקרון ההלימה ולתיקון 113 לחוק העונשין, המחייבים התאמה אישית של העונש לחומרת המעשה ולנסיבותיו הקונקרטיות. שופטת בית המשפט העליון, השופטת יעל וילנר הצטרפה להסתייגותו של השופט גרוסקופף וציינה כי מעבר לפגיעה במתלוננת, על בית המשפט לשקול תמיד את מכלול נסיבות המקרה.

ביקורת על המשטרה: מחדלי איסוף ראיות מול "בתחבולות תעשה לך חקירה"

בפסק הדין נמתחה ביקורת עם על התנהלות גורמי החקירה במשטרה, לאחר שההגנה הצביעה על שורת תקלות:

• אי איסוף צילומים ממצלמות אבטחה שפעלו באזור הורדת המתלוננת בקריית אונו
• שיחות טלפון מקדימות בין החוקרת למתלוננת שלא תועדו כנדרש.
• פגמים בניהול העימות, במסגרתו הוטח עלבון בנהג.

השופט שטיין מצא הצדקה לחלק מפעולות החוקרים, ציין כי חקירה פלילית אינה אמורה להיות בין אנשים ישרי דרך והזכיר את הכלל "בתחבולות תעשה לך חקירה". בנוסף טען שטיין כי הנאשם יכול היה לדרוש בעצמו את חומרי מצלמות האבטחה, ומשלא עשה כן – אינו יכול להישען על טענת מחדל.

השופט גרוסקופף קבע כי חובתן של רשויות החקירה היא לבצע את עבודתן כהלכה והעובדה שהנאשם לא דרש את החומרים בזמן אינה מכשירה את מחדלי המשטרה. גרוסקופף הוסיף כי על המדינה להפיק לקחים ממקרים אלה לקראת חקירות עתידיות.

עם זאת, מאחר שהמצלמות יכלו לתעד לכל היותר את רגעי היציאה מהמונית – שלגביהם ממילא לא הייתה מחלוקת עובדתית ממשית – נקבע כי לא היה במחדל כדי לשנות את תוצאות המשפט והרשעתו של הנהג נותרה על כנה לצד החמרת עונשו.

 להצטרפות לעדכונים בקבוצת הווטסאפ:

מכאן