22.12.24 / 13:58
שהרגשות שלנו מתחילים לתפוס פיקוד על כל המערכת, זאת קריאת התעוררות להתחיל ולהשתמש בראש שלנו. בקול שבראש שלנו
אומרים ש"אין הוא העשיר השמח בחלקו", אם זה כזה קל להיות עשיר, למה אנחנו לא מצליחים לשמוח במה שיש לנו?
הבוקר התעוררתי עם הזריחה. יכולתי לקום ולהתחיל את היום שלי בנחת ועם זמן שהוא כולו שלי, אבל אז הסתכלתי על המיטה וראיתי אותו שם, כל כך שלו ומכורבל ורציתי עוד קצת זמן מזה.
בסוף יצא, התעוררתי עשר דקות לפני הטיפול פיזיותרפיה שלי מטלפון של חברת האשראי "שלום, כאן מחלקת הגבייה של חברת *** " ניתנקתי ישר. מה זה השעון מעורר הזה שלא אני כיוונתי?
התחלתי להתארגן הכי מהיר בעולם ואמרתי לעצמי שמזל שלפחות הטיפול נמצא ממש מתחת לבית שלי. אבל אז כשיצאתי מהבית, המנקה של הבניין תפס את כל המעלית עם מכונת השטיפה ואמר לי "מצטער, אני צריך את המעלית." אז חיכיתי למעלית השנייה, זאת שהדיירים מלמטה מעבירים איתה רהיטים כבר שבוע וחצי. אמרתי יאאלה דקה לפה דקה לשם אל תיהי קטנונית. אבל אז עברו עוד ארבע דקות והמעלית עדיין לא הגיעה.
לבסוף היא הגיעה, ועצרה רק בעוד שלוש קומות שונות. כשיצאתי סוף סוף מהבניין, באיחור אופנתי של 12 דקות, צלעתי כל הדרך למטה וכמעט נפלתי על הפנים כשניסיתי לרדת במדרגות. ניסיתי ללכת הכי מהר שאני יכולה אבל כל מכונית אפשרית עברה בכביש כאילו השכונה הפכה בין לילה לאיילון. ולקח לי עוד זמן לחצות.
השיא היה כשהגעתי כבר ממש צעד לפני הדלת של המכון וראיתי שם כנף של יונה על הריצפה.
"מה קורה היום אלוהים מה?" שאלתי בקול ולא שמתי לב שיש מאחורי מישהי שהתנגשה לי בכתף.
איחרתי לטיפול בעשרים דקות. וסבלתי מכל רגע.לא הפסקתי לחשוב כל הטיפול על השיחה המוקלטת של חברת האשראי, על העיכוב במעלית ועל הכנף שראיתי בדרך. תוך כדי שהמטפלת הופכת אותי מצד אחד לצד אחר, מושכת לי את הרגל ומסובבת, נותנת לי להרים וללחוץ כדור טניס בגב ישר אני שמה לב שאני בכלל לא מצליחה לשמוע את ההוראות של גברת פיזיותרפיה.יש לי שאלות בראש שרצות שם כאילו הם במרתון.
מה אלוהים מסמן לי? זה עוד אחד מהניסיונות שלו? מה עשיתי לא בסדר? ולמה דווקא עכשיו?
כשסיימנו את האימון היא שאלה אותי "איפה את מרגישה עכשיו את הכאב?". הצבעתי על הראש. היא לא הבינה, אז הצבתי שוב על הירכיים ועל הגב, השכמות והצלעות. אבל אני הבנתי מה פשר ההצבעה על הראש. כי מה שכואב לי יותר מהכל בבוקר הזה, זה הקול בראש.
יצאתי בחזרה אל הדרך הביתה. הצליעה הייתה קלה יותר, לא היו מכוניות שעיכבו לי את הדרך, הצלחתי לעלות במדרגות, המעלית חיכתה לי בקומת הכניסה והבית היה בדיוק באותו מצב שעזבתי אותו – ישנוני.
נשענתי על השיש ותפסתי את הראש. מאיפה מתחילים? איך אפשר לשמוח בחלקי עכשיו? אני מרגישה מובסת. ונזכרתי בשיעור הקבלה שהייתי בו לפניי שבועיים.
הרב אמר שם "סיטואציה אחת יכולה להתפרש אצל שני אנשים אחרת. כל אחד יגיב אליה ברגש אחר, לכן אפשר ללמוד שהפרשנות שלנו לסיטואציה היא גם זאת שתשנה את ההרגשה שלנו". או בקיצור – הקול בראש שלנו, הוא זה שיוצר את הרגשות שלנו.
חשבתי על השיחה בבוקר, ועל העיכוב של המעלית, ועל המדרגות , ועל הכנף וכמובן על הצליעה. אלה הקולות שיש לי בראש?
כן, לא כייף להתעורר ככה, אבל ניסיתי בכל כוחי לחשוב על זה כקריאת התעוררות למה שלמדתי רק לפני שבועיים.
להבין, להרגיש, לשנות.
הרגשות שלנו לא יהיו הבוס על החיים שלי. כבר הייתי שם, ניסיתי, לא עבד. אני אהיה הבוס על הרגשות שלי מעכשיו.
ולכן, לקחתי אוויר, נכנסתי לאתר של חברת האשראי ושילמתי את החוב . הסתכלתי החוצה וראיתי את השמש. הערתי את הבית וכתבתי. כתבתי את כל מה שהבוקר הזה עשה לי בלב, ואיך השכל הציל לי אותו.
אני עשירה ברמות!
ממני אליכם, עם המון אהבה
שניה.
