דעה: מצרים - מה שרואים משם לא רואים מכאן

רקע:

בין ישראל ומצרים מתקיים הסכם שלום משנת  1980 (כניסה לתוקף בינואר).

חצי האי סיני חולק ל-3 רצועות אורך מצפון לדרום :

רצועה A המערבית מתירה נוכחות צבאית מצרית של עד 22,000 חיילים.

רצועה B האמצעית מתירה נוכחות צבאית מצרית עד לסד"כ של 4 גדודים

רצועה C המזרחית מתירה נוכחות של כוחות שיטור בלבד

כוח צבאי רב לאומי מיועד לפקח על קיום ההסכם במסגרת המגבלות לעיל. הכוח הזה אינו קיים היום ואין מי שמפקח על קיום ההסכם. ארה"ב הבטיחה להקים תחנת מעקב באום-חשיבה לאבטחת השלום. התחנה לא הוקמה.

מבחינה מדינית וצבאית ההסכם נחשב להצלחה גדולה של ראש הממשלה מנחם בגין. מבחינה דתית מוסלמית להסכם אין תוקף מאחר ואסור למוסלמי לחתום חוזים עם מי שאינם מוסלמים. משמע יש הסכם הפסקת אש ארוך טווח בלבד.                                                                                         ככלל, האוכלוסייה המצרית עדיין לא הפנימה את הסכם השלום, וישראל מוחרמת על ידי הארגונים האקדמאים או החברתיים.

למצרים גבולות עם לוב במערב וסודאן בדרום. למצרים סכסוך קשה עם אתיופיה שהקימה סכר על נהר הנילוס ומאיימת לפגוע באספקת המים למצרים ולסודאן (מים הם עילה למלחמה CASUS BELLI ) צבא מצרים לא הוסיף אפילו לא חייל אחד לגבולות אלו  ואילו במצרים יש כוחות צבא רבים.

בסיני התמקמו כוחות של דעא"ש שאיימו על השלטון במצרים. המצרים בקשו, וישראל הסכימה, להכנסת כוחות צבא מצריים נוספים לסיני, באופן זמני. אבל לפני שנתיים הכריזו המצרים שדעא"ש הוכרעו (וגם בקשו מישראל לחדש טיסות תיירים למלונות בסיני). מדוע המצרים לא מקטינים את סדר גודל הכוחות בסיני?

המצב כיום:

צבא מצרים התעצם מאד. צבא מצרים הוא הצבא הגדול ביותר מבין מדינות ערב. לצבא מצרים יש מטוסים חדישים, טנקים חדישים, צוללות מתקדמות ועוד. המצרים בנו גשרים רבים (כ-60) מעל ומתחת לתעלת סואץ המחברים את מצרים של אפריקה למצרים של אסיה (סיני).                                                  

אוטוסטרדות נסללו בסיני להעברה מהירה של כוחות וציוד צבאיים. שדות תעופה חדישים. בונקרים חפורים בהרים שמגנים על הציוד הצבאי הרב, כולל תחמושת רבה. יתכן והמנהרות משמשות לאכסון טילים.  לצבא המצרי כוחות העולים עד פי 3 מהמותר על פי ההסכם (וזו גם עלות כספית כבדה למצרים שסובלת מאינפלציה שנתית של 40%)                                                                                  כל זאת בשעה שהסכם השלום אוסר על בניית התעצמות צבאית שכזו.

דעות מומחים:

האלוף יצחק בריק מזהיר כי במקרה של חילופי שלטון במצרים השליט החדש עלול לתקוף את ישראל. מלחמה עם הצבא המצרי היא מלחמה מסדרי גודל אחרים.

אלי דקל (איש אמ"ן וכיום חוקר של מכון INSS )                                                                              למצרים יש עדיין מוטיבציה לכבוש את ישראל. לצבא המצרי יש 2300 טנקים בסיני. רק לאחרונה נרכשו 700 טנקים אמריקאים חדישים מסוג אברמס 1M שהוצבו בסיני.                                            למצרים יש 13 אוגדות כבדות בסיני ובכל גדוד 41 טנקים (לעומת 30 בישראל).                            צבא מצרים והמודיעין שלו מרושתים היטב בעזה וסביר להניח שהמודיעין המצרי ידע על תוכניות המתקפה של 7/10/23.  מצרים הודיעה, ממניעים שלה, כי לא ידעה וגם לא העבירה אזהרה לישראל על מתקפה עתידית.                                                                                                                  מר דקל מעביר ביקורת על החלטת צה"ל לתקוף מצפון הרצועה לדרומה במקום להיכנס בתחילה לציר פילדלפי ולנתק את החמאס ממצרים

העיתון "מקור ראשון":

העיתון הוציא מוסף מיוחד העוסק בהתעצמות הצבא המצרי והסכנות האורבות לישראל

במאמר דעה זה רוכזו דעות ממקורות שונים על הסכנה האורבת לישראל מכיוון מצרים.                                                         והמסקנה לכן היא שמה שרואים משם, ממצרים, לא רואים מכאן, מישראל

דר' ישעיהו (אישי) ביק  [email protected]