טראומה של השבת השחורה, המתחם המוניציפלי והבחירות שבדך

טראומת ה-7 באוקטובר יצרה מציאות ישראלית חדשה. תחושת ההלם שתיחרט לכולנו בזיכרון, תחושת האבל הלאומי, הסולידריות הישראלית ועוד – כל אלה גרמו לכולנו להבין שנדרשת חשיבה מחדש על הכל, כי הברור מאליו הוא שמה שהיה כבר לא  יוכל לחזור על עצמו בדגש על המתכונת הקודמת של שסע ופילוג לאומי שהיינו עדים להם תקופה ארוכה כל כך. המהלך של בני גנץ, יו"ר 'כחול לבן', בכניסתו לממשלת חירום היה משמעותי באמירתו כלפי כולנו – שזה הזמן להתאחד למען המטרה.

לאחר ההלם הראשוני, שבחלקו עדיין לא התפוגג; ידענו, אני וחבריי לסיעה, שלא זו בלבד שיש לנו את האפשרות, אלא אף את האחריות לפעול. לפעול למען החברה הישראלית, וביתר שאת למען הציבור שבחר בנו. כחברה ישראלית חזקה ומאוחדת, בבואנו להתרומם ולשקם את הצעירים שלנו, את החיילים, את המשפחות שלנו ואת מי שאנחנו רוצים להיות כמרקם חברתי רחב. 

הקמנו מטה תרומות לחיילים ולמפונים שסיפקו מרחב נשימה עבור מי שעולמם התערער בשבת אחת ארורה. לאחר שהבנו את מימדי האסון בכל הנוגע לאבידות בנפש, ידענו שזה לא מספיק. הקמנו סיירת ניחום אבלים ברמת גן, שהתרחבה לערים נוספות מתוך ההבנה שלא נשאיר אף אחד לבד כי האבל של האחר הוא האבל של כולנו כישראלים. 

כל אלו קרו זמן קצר לאחר אירוע ה-7 באוקטובר, אך כשנחתה עלינו ההבנה שהמלחמה תימשך חודשים רבים, ידענו שצריך להתנהל בה כשגרה. בתוך כך, ארגנו הכשרות שבועיות של מד״א בחינם עבור התושבים שלנו כדי לחזק את תחושת המוגנות שלהם במצב הבלתי אפשרי הזה, וכן פעלנו ביחד עם עסקים מקומיים כדי לארגן תרומות לחיילים ומפונים. 

זמן קצר לאחר מכן זיהינו שלא רק החיילים נמצאים בחזית הלחימה, אלא גם נשות ומשפחות המילואימניקים, אלה שמחזיקות את הבתים והמשפחות שלהם בזמן היעדרם, והן זקוקות לחיבוק ועיטוף גם כן. לכן, יצרנו ערכות מתנה לחיזוק בני ובנות זוג המילואימניקים כדי שידעו שהם לא עומדים במשימה הזו לבדם. תחושת החיבוק וההזדהות שעטפה אותנו ואת משפחות המילואימקים באותו יום נותרה עד עכשיו ומעניקה כוח ענק להמשך הדרך. 

בתוך כל העשייה, שרבים כל כך לקחו בה חלק והעצימו אותה ואת משמעותה, ראינו עד כמה הרשות המוניציפלית משמעותית בעתות משבר ובחוסר וודאות, אך גם בזמני שגרה כשכל תושב ותושבת רק רוצים מסגרת בטוחה ומחזקת עבורם ועבור משפחתם, כדי להמשיך לפעול, לעבוד ופשוט לחיות.

הבחירות המוניציפאליות מתקיימות בסוף חודש הבא, יש לי בטן מלאה בכל הנוגע למועדן ואופן קיומן, אבל אני שם את כל זה בצד וקורא להתעסק במה שחשוב – ב27.2 אנו הולכים לקבוע את אופי העיר שלנו לחמש שנים הבאות. האדישות היא אחד הסימפטומים המסוכנים ביותר לחברה, וחווינו את זה על בשרינו. אני קורא לכל תושבת ותושב מעל גיל 17 – צאו להצביע והשתמשו בקול שלכם. כצעיר בעיר, אני באמת מאמין שיש לנו כח להמשיך ולטפח חברה בריאה, טובה וחזקה ברמת גן.