דיבידנד מול רווחי הון: מה משתלם יותר מבחינת מס?
22.04.25 / 10:21
ההחלטה בין קבלת דיבידנד למימוש רווחי הון היא מורכבת ודורשת הבנה מעמיקה של שיקולי המס הרלוונטיים. שיעורי המס, תקופת האחזקה במניות ומעמד המשקיע משפיעים על הכדאיות של כל אחת מהאפשרויות. כדי לקבל החלטות מושכלות ולמנוע טעויות, חשוב להקפיד על דיווח נכון ומדויק של הכנסות דיבידנד ורווחי הון לרשות המסים.
מומלץ להיעזר ברואה חשבון לצורך הכנת הדיווח השנתי, על מנת למנוע טעויות וקנסות. רואה החשבון יכול לסייע בתכנון מס, דיווח ותשלומי מס דיבידנד לפי החוק , ניצול הטבות מס רלוונטיות והגשת הדיווח במועד.
כעת, נצלול לתוך השיקולים המרכזיים שיש לקחת בחשבון.
דיבידנד מול רווחי הון: מה משתלם יותר מבחינת מס?
השאלה מה משתלם יותר, דיבידנד או רווחי הון, אינה חד משמעית. התשובה משתנה בהתאם לנסיבות האישיות של המשקיע, גובה ההכנסה, אופק ההשקעה וסוג המניות המוחזקות. הבנת ההבדלים במיסוי בין שתי האפשרויות היא קריטית לקבלת החלטות השקעה מושכלות.
המס השקוף: השוואה נקודתית של שיעורי המס
אחד השיקולים המרכזיים בהשוואה בין דיבידנד לרווחי הון הוא שיעור המס החל על כל אחד מהם. שיעורי המס בישראל משתנים בהתאם לסוג ההכנסה, תקופת האחזקה במניות ומעמדו של המשקיע (בעל מניות מהותי או לא מהותי).
דיבידנד: מס על דיבידנד משולם "במקור", כלומר החברה מנכה את המס לפני חלוקת הדיבידנד לבעלי המניות. שיעור המס על דיבידנד לבעלי מניות לא מהותיים הוא בדרך כלל 25%. עבור בעלי מניות מהותיים (המחזיקים מעל 10% ממניות החברה), שיעור המס גבוה יותר ועומד על 30%.
רווחי הון: מס על רווחי הון משולם בעת מכירת נייר הערך ברווח. שיעור המס על רווחי הון ריאליים (לאחר ניכוי האינפלציה) הוא 25%. עם זאת, קיימים הבדלים בין רווחי הון קצרי טווח (עד שנה) לרווחי הון ארוכי טווח (מעל שנה). חשוב לציין כי המס על רווחי הון מדווח במסגרת הדו"ח השנתי למס הכנסה.
דוגמה מספרית: נניח שמשקיע הרוויח 10,000 ש"ח, בין אם מדיבידנד ובין אם מרווחי הון. אם מדובר בדיבידנד לבעל מניות לא מהותי, ינוכה מס של 2,500 ש"ח (25%). אם מדובר ברווחי הון, ינוכה מס של 2,500 ש"ח (25%) במידה ומדובר ברווח הון לאחר שנה. במידה ומדובר ברווח הון לפני שנה, המס יהיה רלוונטי לשיעור המס השולי של המשקיע.
ההבדל המהותי הוא שבדיבידנד, המס משולם באופן מיידי, בעוד שברווחי הון, המס נדחה למועד המכירה וניתן לתכנן את מועד המימוש בהתאם לשיקולי מס.
"שנת ההחזקה הקריטית": השפעת זמן האחזקה על מס רווחי הון
תקופת האחזקה במניות משפיעה באופן ישיר על שיעור המס החל על רווחי הון. בישראל, קיימת הבחנה בין רווחי הון שנצברו עד שנה לבין רווחי הון שנצברו לאחר שנה. רווחי הון שנצברו לאחר תקופה של שנה יחויבו במס רווחי הון בשיעור של 25% על הרווח הריאלי.
החזקה ממושכת במניות עשויה להוביל לחיסכון משמעותי במס, במיוחד בתקופות של תנודתיות בשוק. משקיעים רבים שוקלים האם למכור מניות לפני או אחרי תקופת השנה, תוך התחשבות בשיקולי מס.
דוגמה מספרית: נניח שמשקיע רכש מניות בסכום של 50,000 ש"ח, ולאחר 11 חודשים שווי המניות עלה ל-60,000 ש"ח. אם ימכור את המניות לפני תום השנה, יחויב במס רווחי הון קצר טווח, אשר יחושב בהתאם לשיעור המס השולי שלו. לעומת זאת, אם ימתין חודש נוסף וימכור את המניות לאחר שנה, יחויב במס רווחי הון בשיעור של 25% על הרווח הריאלי (10,000 ש"ח).
ההחלטה האם למכור לפני או אחרי תקופת השנה צריכה להתבסס על ניתוח מעמיק של תחזיות השוק, צרכים פיננסיים אישיים ושיקולי מס.
בעל מניות מהותי מול לא מהותי: הבדלי המיסוי בדיבידנד
החוק מבחין בין בעלי מניות מהותיים לבעלי מניות לא מהותיים, כאשר ההבחנה משפיעה על שיעור המס החל על דיבידנד.
הגדרה: בעל מניות מהותי מוגדר כמי שמחזיק, במישרין או בעקיפין, מעל 10% מהון המניות המונפק של החברה, או בזכויות לרכישת מניות אלה, או בכוח ההצבעה בחברה.
השוואת שיעורי מס: שיעור המס על דיבידנד לבעלי מניות לא מהותיים הוא בדרך כלל 25%. לעומת זאת, שיעור המס על דיבידנד לבעלי מניות מהותיים גבוה יותר ועומד על 30%. ההבדל בשיעורי המס נובע מההנחה שבעלי מניות מהותיים נהנים משליטה רבה יותר בחברה ויכולים להשפיע על מדיניות חלוקת הדיבידנד.
השלכות ההבדל במיסוי משמעותיות במיוחד עבור משקיעים גדולים ובעלי שליטה בחברות. משקיעים קטנים, המחזיקים בפחות מ-10% ממניות החברה, יחויבו במס בשיעור הנמוך יותר. עבור בעלי שליטה, תכנון מס נכון יכול להוביל לחיסכון משמעותי, תוך התחשבות באפשרות של מכירת מניות במקום קבלת דיבידנד.
תרחישי "מקרה קצה": מתי דיבידנד חד משמעית עדיף (או פחות עדיף) מבחינת מס?
ההעדפה בין דיבידנד לרווחי הון תלויה בנסיבות הספציפיות של כל משקיע. קיימים תרחישים בהם דיבידנד עדיף מבחינת מס, וקיימים תרחישים הפוכים.
תזרים מזומנים קבוע: משקיע הזקוק לתזרים מזומנים קבוע, ושיעור המס השולי שלו נמוך יחסית, עשוי להעדיף קבלת דיבידנד. במקרה זה, המס על הדיבידנד עשוי להיות נמוך יותר מהמס על רווחי הון, במיוחד אם המשקיע מממש רווחי הון בתדירות גבוהה.
אופק השקעה ארוך טווח: משקיע עם אופק השקעה ארוך טווח יכול ליהנות משיעור מס מופחת על רווחי הון, אם ימתין מעל שנה לפני מימוש המניות. בנוסף, דחיית המס מאפשרת להשקיע מחדש את הסכום שהיה מיועד לתשלום מס, ובכך להגדיל את פוטנציאל הרווח העתידי.
בעל מניות מהותי: בעל מניות מהותי עשוי לשקול מכירת חלק ממניותיו במקום קבלת דיבידנד, אם שיעור המס על רווחי הון נמוך יותר משיעור המס על דיבידנד עבור בעלי מניות מהותיים (30%). עם זאת, יש לקחת בחשבון את ההשלכות של דילול הבעלות בחברה.
לסיכום, ההחלטה בין קבלת דיבידנד למימוש רווחי הון היא מורכבת ודורשת התייחסות למגוון שיקולי מס. שיעורי המס, תקופת האחזקה במניות ומעמד המשקיע משפיעים על כדאיות כל אחת מהאפשרויות. תכנון מס נכון, תוך התייעצות עם אנשי מקצוע, יכול להוביל לחיסכון משמעותי ולהשגת מטרות ההשקעה בצורה יעילה יותר.
