פרשת השבוע: ״פרשת קורח״

איך להרוס לעצמכם את החיים בשלושה צעדים? (או להיפך)

סמיר ואחמד חיו בשכנות, ולכל אחד מהם סוס. סמיר חשד שאחמד חומד את הסוס שלו ורוצה להחליף בין הסוסים. הוא החליט 'לסמן' את הסוס וניקב את אוזנו השמאלית, אך הופתע לגלות למחרת בבוקר שגם אחמד ניקב את אוזנה השמאלית של סוסו.
עכשיו סמיר היה בטוח שהשכן החמדן מעונין לגנוב לו את הסוס, והוא הלך וקצץ את זנבו אך למחרת גילה שגם סוסו של אחמד השכן קצוץ זנב, לכן הוסיף והטביע סימן על גב הסוס שלו. אחר הצהרים נפגשו השכנים בכפר כשעל גבם של שני הסוסים סימן זהה...

״טיפשים מטופשים!״ צעק לעברם שכן נוסף: 'עד מתי תמשיכו להתעלל בסוסים המסכנים שלכם?! אתם עוד תהרגו אותם בסוף!" לזה חיכה סמיר שקפץ וקרא: '"ומה אעשה שאחמד 'שם עין' על הסוס שלי? הייתי חייב לסמן אותו כדי שהוא לא יחליף לי אותו.״ ואחמד לא שתק: ״גם אני שמתי לב שסמיר מתכוון להחליף בין הסוסים ולכן נאלצתי לסמן את הסוס שלי." ״השתגעתם לגמרי?!״ צעק לעברם השכן ״אתם באמת לא רואים שסוס אחד לבן וסוס אחד שחור?!!

המשנה בפרקי אבות אומרת: 'הקנאה, התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם'. כשאדם מנוהל מתוך קנאה, תאווה או כבוד - אין מקום לשכל ולהגיון הישר והוא עלול לפעול ללא שיקול דעת עד שיפסיד את מקומו בעולם...

גם פרשת השבוע שעוסקת במחלוקת המפורסמת ביותר בהיסטוריה: מחלוקת קורח ועדתו, החלה בגלל קנאה, תאווה וכבוד: קורח, תלמיד חכם וקרוב משפחתם של משה ואהרון ועשיר 'כקורח' חלק על משה רבנו שמינה את אלצפן לנשיא. לדעתו המינוי היה שייך לו עצמו.

טענותיו אמנם היו בעלות משקל אבל פרט קטן הוא 'שכח' לגמרי: את המינוי עשה משה 'על פי הדיבור' - בציווי ישיר מהקב"ה, לכן קורח חלק בעצם על הקב"ה בכבודו ובעצמו!

איך קורה מצב בו אדם בעל מעלות רבות כל כך נכשל בחטא כל כך גדול?! כדברי המשנה - קנאתו של קורח במשה ואהרון, תאוות השלטון והשררה שלו ורדיפתו אחר כבוד שיבשו (שלא לומר, מחקו) את שיקול דעתו, וסינוורו אותו מלראות את האמת. בסופו של דבר לא רק שקורח לא קיבל מה שרצה, הוא גם הביא אבדון על עצמו ועל משפחתו ועדתו שנבלעו חיים באדמה יחד עם רכושם. אוי ואבוי.

סמיר ואחמד קינאו זה בזה ולכן חשדו והאשימו זה את זה בחמדנות. חז"ל קבעו כי 'הפוסל – במומו פוסל'. קורח הטיח באיש היחיד שהתורה מעידה עליו "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה" את האשמה: "ומדוע תתנשאו על קהל ה'", מקור ההאשמה היתה כמובן הגאווה שלו עצמו.

אדם שלוקה בחיסרון ולא עסוק בעבודת המידות, עלול לראות בכל הסובבים אותו לוקים דווקא באותו החיסרון, זוהי דרכו להתמודד עם המידה הרעה שבו. עונשו של קורח שביקש להתנשא מעל שלוחיו של הבורא היה כשהאדמה פצתה את פיה, בלעה אותו והורידה אותו למקום הנמוך ביותר. כאשר אדם לא מתמודד עם המידה שעליו לתקן הוא עלול לגרום לעצמו נזק בלתי הפיך.

התרופה הטובה ביותר היא אמונה וביטחון: עלינו להאמין שהכל מאת השם, ולבטוח שמה ששלנו - שלנו, ומה שלא - לא. את מה שמגיע לנו- אף אחד לא יוכל לגזול מאיתנו, וגם אם הדבר רחוק כעת, בבוא הזמן וברצות הקב"ה, הוא יגיע עד אלינו.

כל מה שיש לנו - העושר, החוכמה, המעמד, הכשרון, כולם מתנות חינם מאת הבורא כדי שנוכל לממש את השליחות שלנו בעולם ולא כדי שנתגאה חלילה על אחרים, ולכן כל מה שאנו צריכים - נקבל, ומה שאין לנו - כנראה שאיננו צריכים כעת (או בכלל).

מלבד הקנאה והתאווה, בכוחן של האמונה והביטחון לבטל גם את המרדף אחר הכבוד, כי הכבוד האמיתי שייך לקב"ה. ומי באמת ראוי לכבוד בעולם הזה? מי שנוהג כדברי המשנה: 'איזהו מכובד? המכבד את הבריות'.

עלינו לאחוז בכל מידה שברא הקב"ה באיזון: קנאה בריאה היא זו המכונה בפי חז"ל 'קנאת סופרים', ועשויה להניע אותנו לבקש השראה וללמוד מהטובים ביותר.
תאווה מאוזנת תעניק לנו מוטיבציה להתקדם ולצמוח ולא להסתפק בהישגי העבר.
רצון בריא בכבוד ידחף אותנו לממש את הפוטנציאל שלנו ולכבד את מי שאנחנו ואת תפקידנו בעולם.

הכלי העיקרי לעבודת המידות מלבד אמונה וביטחון הוא התבוננות בהשגחה הפרטית: העולם איננו מקום של הפקר, יש מנהיג לעולם, והוא מנהל אותו לפרטי פרטים. אפשר להירגע ולהניח בידיו את מלאכת הניהול, לחזור לנשום ולעסוק במה שבאמת בידינו: אנחנו. ובמילותיו של רבי ישראל מסלנט: "ניסיתי לשנות את העולם ולא הצלחתי, שיניתי את עצמי והשתנה כל העולם".

לכלים נוספים לחיים של אמונה וביטחון, ריכשו עכשיו את הספר: "פרשות ברזל" במחיר מיוחד לחודש הספר העברי ובמשלוח עד הבית https://bookpod.co.il/?sku=2568
🎁 מעוניינים להזמין כמות בהנחה? (כמתנה לצוות המורות, מילואימניקים וכו) להנחת כמות והזמנת הרצאות והתוועדויות, צרו קשר:
050-2277070