פרשת השבוע: ״פרשת דברים״
09.08.24 / 10:54
כניסת השבת ברמת גן: 19:03 | יציאת השבת: 20:09
פרשת דברים - מה זה קשור אליי?
"לֹא תִּירָאוּם כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם". במשפט המחץ הזה מסתיימת הפרשה.
אמנם הציווי מתייחס ליהושע, שמקבל עליו את תפקיד המנהיג והמצביא, שמחליף את משה רבנו ערב הכניסה לארץ ישראל, אבל הציווי הוא בלשון רבים. למה?
מפרש האור החיים הק': "לא תיראום- הגם שמדבר ליהושע אמר לשון רבים, לכלול גם כל ישראל. לומר שלא יהיה אפילו אחד מישראל ירא מהם, כי ה' נלחם להם". זה קריטי שהמנהיגים יהיו אמיצים, בעלי תושיה, אומץ ואמונה, אבל זה לא פחות חשוב שכל אחד ואחת מישראל לא יפחדו מהאויבים, ויידעו שמי שנלחם איתנו ועבורנו הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו, ולכן הניצחון בידינו עוד לפני שנורה חץ (או טיל) אחד!.
כבר מעל שבוע שעם ישראל 'על ממתינה'. מחכים ומחכים, אולי קצת פחות למשיח, ויותר לתגובת איראן וחיזבאללה...
והתקשורת חוגגת. מיטב הכתבים יוצאים מהאולפנים אל השטח לצוד ישראלים מפוחדים, לחוצים, מצטיידים בפעם המי יודע כמה... אבל הפעם זה לא ממש הולך להם. פעם אחר פעם הם נתקלים בתגובות כמו: 'לא מפחדים מאף אחד רק מבורא עולם, אנחנו ממשיכים כרגיל, שהם יישבו בבונקרים - אנחנו ממשיכים בשיגרה, מי שמאמין לא מפחד' ועוד כהנה וכהנה... ולמרות שהם מנסים, ממש מתאמצים לדוג פחד, לחץ וחרדה, הם לא מצליחים לעלות דבר בחכתם. עם ישראל לא מפחד.
עם זאת, כולם גויסו למלחמה, גם ראובן, גד וחצי המנשה שהתיישבו מצידו המזרחי של הירדן, ומכיוון שהיו גיבורי חיל, ציווה עליהם משה: "חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל בְּנֵי חָיִל". עם ישראל יוצא עם צבא ותוכנית מלחמה מסודרת, הם מצווים לקום ולהילחם ולרשת את הארץ.
ובכל זאת הביטוי שמסיים את הפרשה לא משאיר ספק מי אחראי לניצחון: "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם". מילה אחת קטנה וקצת מיותרת מסבירה את הקונפליקט: למה נכתב "הוּא"? לא מספיק היה לומר: ה' אלוקיכם נלחם לכם? הרי אין אות או מילה מיותרת בתורה. מהתוספת הזו מסיק האור החיים הק' שהמילה "הוּא" באה על מנת להדגיש: ה' הוא הנלחם לכם, ואין הדבר תלוי רק בלוחמים.
אם כך, למה צריך הסכם עם בני גד ובני ראובן? למה צריך שיעברו חלוצים לפני בני ישראל? למה בכלל צריך כיפת ברזל וחץ, ואת חילות הים והאוויר והיבשה? את התשובה מוצא 'אור החיים' בתחילת הציווי של משה ליהושע: "עֵינֶיךָ הָרֹאֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה (רמז לשני חיסולי הבכירים 😉) כֵּן יַעֲשֶׂה ה' לְכָל הַמַּמְלָכוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה".
"כדרך שעשה ה' לשני מלכי האמורי... וכשם ש...היו יחד שבטי ישראל שנים עשר, כמו כן בעבר הירדן יהיו כולם נקבצים חלוצים לפני ה'. ולטעם זה (מסיבה זו)... ציווה משה שיעברו בני גד ובני ראובן חלוצים למלחמת מצווה, אבל לעולם ה' הוא הנלחם ולא החלוצים".
כדי לנצח יש צורך שיהיו "מקובצים יחד שבטי ישראל", על מנת שזכות כולם יחד תסייע להם! כשם שזכות כולם עמדה להם לנצח במלחמות בעבר הירדן המזרחי, כך יהיה גם במלחמות בעבר הירדן המערבי! לכן זקוקים לבני גד ובני ראובן כדי להגדיל את זכותם של ישראל על ידי אחדות כל השבטים, אבל בכל מקרה "ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם".
אז מה המתכון לניצחון? יחד שבטי ישראל!
לא סתם היצר הרע משתולל, מה שקרה פה אחרי ה-7.10 היה נוקאאוט לפילוג. עם ישראל התאחד 'כאיש אחד בלב אחד'. לא היו ימנים ושמאלנים, לא היו כיפות שחורות, סרוגות וראשים גלויים, לא היו קיבוצניקים ומתנחלים, לא היו בעלי מעמדות כשתושבי שדרות גלו יחפים ופצועים מבתיהם יחד עם בעלי מפעלים מהעוטף, וכך גם בפינוי הצפון - עמך ישראל מתגורר במלונות עם בעלי יקבים ותעשיינים, כשחרדים מיינו וזיהו חלקי גופות במחנה שורא, חיילים הגיעו מכל קצוות תבל והקשת הפוליטית והאמונית לעלות על מדים ולהילחם. אז נזכרנו שהאויב רואה בכולנו רק דבר אחד: יהודים.
אבל יותר מדי אחדות זה רע מאד לסיטרא אחרא (צד הטומאה שכנגד צד הקדושה), זה אומר ניצחון בטוח לעם ישראל, וגאולה שמתעכבת 2000 שנה ופתאום מאיצה מ-30 ל-250 קמ"ש ברגע... אז מה עושים? אם - יחד ננצח, אז - לא ביחד... המבין יבין.
ככה פשוט.
הבטחנו, אנחנו לא נופלים שוב למלכודת הזאת.
ההבטחה האלוקית היא נצחית, כל עוד שאנחנו נקיים את חלקנו, הקב"ה יקיים את חלקו. כאשר עם ישראל לא מתנתק מתורתו, כשהוא מקיים את הוראותיו של הקב"ה להילחם באמונה וביחד ובתפילה לסיעתא דשמיא, הוא זוכה שהקב"ה מנצח את מלחמותיו.
אז מה דעתכם, אולי באמת הגיע הזמן שנרד מהממתינה ונעבור לשיחת ועידה של כולנו? יחד, איש לאחיו. ונעלה על הקו גם את הקב"ה, "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם", וכולנו יחד איתו ננצח, ובגדול!
