פרשת השבוע: פרשות אחרי מות-קדושים

אנו נמצאים בימי ספירת העומר, בהם נוהגים דיני אבלות לזכר 24,000 (!) תלמידיו של רבי עקיבא שמתו במגפה. כל כך הרבה צדיקים הלכו מן העולם בזמן קצר כל כך, למה? הגמרא עונה "מכיוון שלא נהגו כבוד זה בזה".

משהו פה לא הגיוני. איך יכול להיות שתלמידיו של רבי עקיבא, שקבע ש"ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה" אינם מיישמים את הציווי של רבם?

לפי פרשנות אחת, אותם תלמידים היו תַּנָּאִים ברמה רוחנית גבוהה מאוד שאפשרה להם לראות את גלגולי הנשמות איש של רעהו. והנה, כל אחד מהם רואה את כל הטעויות של חברו, ומרוב אהבה מוכיח אותו: "אתה טועה! ואני רואה שבגלל טעות זו כבר חזרת בגלגול, אתה יקר לי, אתה חייב לשנות או להשתנות, למה אתה חוזר על זה שוב?" אהבה לא חסרה שם, אבל כבוד...

הרמב"ם כתב: "וכן ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו"
למה אוהבה רק "כגופו" - (כמו את עצמו), אבל כשמדובר בכבוד – "יותר מגופו"?

כל זוג יודע, שבבית מתגלות כל המגרעות של האדם. רוב בני האדם, מה שהם לא עושים בחוץ, מרגישים נוח לעשות בבית. וכך יוצא שבן או בת הזוג, הקרובים ביותר אלינו, רואים אותנו בקלקלתנו.
ואז, מתוקף האהבה, כואב לך שאשתך שוב עושה כך וכך ומתחרטת, ולך כואב שהוא נופל באותם דברים שוב ושוב וסובל.
אבל מדובר באהבה – אז מה הבעיה?

אלא שהכבוד צריך להיות מעל האהבה. האהבה שלנו, ממש כמו תלמידיו הנעלים של רבי עקיבא, גורמת לנו לרצות שהפרטנרים שלנו יהיו הכי טובים שהם יכולים, ושיהיה להם טוב. אנחנו רוצים לעזור להם ובעצם מנסים לתקן אותם, לטובתם כמובן...

אבל מה אם הדבר הנעלה ביותר הוא דווקא לכבד את מקומם הלא מתוקן עדיין... את הבחירות שלהם ואת הקצב שבו הם משתפרים עם החיים.

מצוות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" המופיעה בפרשה, יחד עם ספירת העומר ועצתו של הרמב"ם, מזכירות לנו שכבוד חשוב יותר מאהבה.

עלינו להיזהר לא ליפול למלכודת דבש שבה האהבה שלנו משמשת לנו סיבה שלא לתת כבוד. נכון, זה עומד לנו על קצה הלשון, וברורררר שאנחנו צודקים! וזה ממש רק לטובתם, אבל בואו נזכור שלא באנו לעולם לתקן אף אחד מלבד את מידותינו שלנו.

רגע אחד, ומה עם מצוות "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" המופיעה גם היא בפרשה?
על כך עונה הרבי הריי"צ: "המוכיח את הזולת ומבקש לרפא את חולי הנפש נדרש להתמסר אליו כפי שהרופא מתמסר לחולי הגוף. כשם שהצלחת הרופא תיתכן רק כשהוא עצמו נזהר ונשמר בדברים שהוא ממליץ, כך הצלחת המוכיח היא רק כשהוא מוכיח את עצמו תחילה".
וגם: "בעניין התוכחה יש הטועים בזה טעויות גדולות. לפעמים, גם אם כוונתם רצויה כדי להועיל, לא זו בלבד שאינם מתקנים, אלא עוד מקלקלים...".

אתה רוצה לתקן אותה? את רוצה להפוך אותו למושלם? התחילו בעבודה עצמית. כשתסיימו אותה, נקיים מכל פגם, תוכלו להתמסר במאת האחוזים לתיקון הזולת. המטרה אינה מקדשת את האמצעים.

כדאי שנלמד מההיסטוריה ונימנע מהרצון הטוב שלנו לתקן את האנשים שאנחנו הכי אוהבים כדי שיפסיקו להזיק לעצמם. במקום זה - נתמקד בלתת כבוד, הרבה יותר כבוד – לבעל, לאשה, להורים, לצד השני של המחנה, לאלה שחושבים אחרת מאיתנו אבל חולקים איתנו את אותו העם ואותה הארץ.

פרשת קדושים מגיעה אחרי יום הזיכרון, בו התייחדנו עם זכרם של הקדושים שנפלו במלחמות ישראל ונרצחו בפעולות האיבה. אסור לנו לשכוח שפסיפס השכול מורכב מרסיסי ימין ושמאל, מכיפות סרוגות ושחורות ומהרבה ראשים גלויים, מעדות שונות וקיבוץ גלויות, מבני הקיבוצים וההתיישבויות ומדיעות כל כך שונות ומגוונות. כולם קדושים וכולם מסרו את נפשם על היותם יהודים. לצערנו, הדי המחלוקת והקרע בעם - שבים ועולים.

 בימים של ספירת העומר נשתדל לאהוב ויותר מזה – לכבד, גם את הקרובים אלינו ביותר וגם את הרחוקים מאיתנו כל כך. ומי ייתן שבאחדותנו יהיה ניצחוננו, אמן.
(מעובד מהספר "פרשות ברזל")

חברים יקרים,
הספר "פרשות ברזל" רגע לפני הדפסה!  אני מתרגשת לספר לכם שהוא יהיה מושקע, צבעוני, בפורמט מוגדל עם מעל ל-350 עמודים של תוכן מרתק, יהיו בו פרשות וחגים והמון המון כלים לחיים, והכל מתורת הנפש של החסידות.

בימים הקרובים יושק קמפיין למימון המונים למימון עלויות ההדפסה ולכם תהיה הזדמנות לרכוש את הספר ראשונים במחיר השקה חגיגי! יהיו עוד הרבה הפתעות והטבות שוות, והכי חשוב - ככל שנגייס יותר נוכל להפיץ את האור והאחדות וגם לתרום יותר עותקים ללוחמים, לפצועים ולמשפחות השכולות.

קישור יישלח עם בקשה מעומק ליבי לשתף ולהשתתף.
בינתיים, מאחלת לכם אהבה וכבוד בבית ומחוצה לו - זיכרו שיחד ננצח זו לא סיסמה, זו דרך חיים.