בין אהבה דיגיטלית למציאות שלא מפסיקה להשתנות: דורון טאובר על הבמה ובחיים

25.08.26 / 14:33

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('b23700dc-8b97-4e63-ab2e-1ecb537347b4','/dyncontent/2026/4/15/2f677a5d-bf57-4bca-8144-8f82fa488dd6.jpg',20973,'האקדמית רמת גן באנר כתבה',525,78,true,54438,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('b23700dc-8b97-4e63-ab2e-1ecb537347b4','/dyncontent/2026/6/9/0aa99040-1574-4de8-bf27-098fa589bb9a.jpg',21308,'בנאר כתבה',525,78,true,54438,'Image','');},5],[function() {setImageBanner('b23700dc-8b97-4e63-ab2e-1ecb537347b4','/dyncontent/2026/8/4/e53c1a0d-38b1-4550-811a-05b0c3177747.jpg',21644,'באנר כתבה תפירה בצי\u0027ק',525,78,true,54438,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('b23700dc-8b97-4e63-ab2e-1ecb537347b4','/dyncontent/2026/8/18/8139da46-1e68-46bd-b17a-c41e561c0249.jpg',21717,'יום פתוח באנר כתבה',525,78,true,54438,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('b23700dc-8b97-4e63-ab2e-1ecb537347b4','/dyncontent/2026/7/6/3edc60e0-006b-4650-846a-8ff957fef2d6.jpg',21470,'סופר פארם כתבה',525,78,true,54438,'Image','');},15]]);})

תגים: דורון טאובר

בין אהבה בעידן האפליקציות למציאות של מלחמה: על הומור, כאב,
תיאטרון והחלום להמשיך ליצור ולשחק

יש רגעים שבהם הבמה פוגשת את החיים באופן כמעט מדויק מדי. אצל דורון טאובר,
תושבת רמת גן, זו הייתה שנה כזאת: הצלחה בתיאטרון, זכייה בפרס חביבת הקהל
בתיאטרונטו, מופע קברט שעוסק בחיפוש אחר אהבה וגם מציאות ישראלית מטלטלת
שנכנסה, כמעט בעל כורחה, אל תוך היצירה.
טאובר, שחקנית וזמרת ילידת זכרון יעקב ובוגרת בית הספר למשחק גודמן בנגב, נעה
בשנים האחרונות בין תיאטרון רפרטוארי, פרינג' והצגות לילדים. אחד הרגעים הבולטים
בדרכה היה ההצגה העצמאית "עכשיו כבר לא מתאים", מאת ובבימוי עדי רהט, שזיכתה
אותה בפרס חביבת הקהל בפסטיבל תיאטרונטו 2026.
הדרך שלה אל הבמה החלה הרבה קודם. היא למדה במגמת התיאטרון בבית הספר
הקיבוצי מבואות עירון, עשתה שנת שירות עם בני נוער בירושלים ושירתה כקצינה תומכת
לחימה. אבל את נקודת המפנה היא מסמנת דווקא בתקופת לימודיה בגודמן: "שם גיליתי
כמה אני יכולה להיות שחקנית טובה יותר ככל שאתקרב אל עצמי. זה היה תהליך חשוב
ונחוץ ולכן אלו היו שלוש השנים בין המשמעותיות שהיו לי בחיים כי למדתי המון, כמובן
מקצועית, אך הרבה מאוד אישית".
כבר במהלך השנה השלישית ללימודיה שיחקה בתיאטרון באר שבע ב"כולם היו בניי"
ובהמשך ב"אמא שמש ומולדת". כיום היא משלבת בין הצגות חינוכיות לילדים ובני נוער,
פרינג', אודישנים ותיאטרון רפרטוארי. אחת היצירות שבהן היא מביאה לבמה את החיבור
בין משחק, שירה, הומור וכאב היא "אהבה דיגיטלית", קברט מוזיקלי-סאטירי שכתב, ביים
והלחין שלמה אריאל, פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי בכיר. המופע מביט באירוניה על
הרומנטיקה של העידן הדיגיטלי: מהימים שבהם חיכינו לטלפון עברנו לימים שבהם אנחנו
בודקים אם הופיע "וי כחול" בוואטסאפ. על הבמה יש פגישות שנקבעות ומתבטלות בהינף
אצבע, סטוצים, פוליאמורה, נישואים, ארוטיקה, אכזבות וכמובן השאלות הקצרות שכבר
הפכו לחלק משפת החיזור – "זמינה?" ו"ערה"?.
"הדור שלנו באמת מחפש ברובו אהבה דיגיטלית", אומרת טאובר. "הרבה מאוד מצעירי
הדור, אם לא הרוב, נמצאים באפליקציות ההיכרויות. זה גורם להם להסתמך יותר על המסך
ועל ההיכרות העיוורת-דיגיטלית, מאשר לפגוש ברחוב, להכיר, לפטפט, להידלק ממבט
ראשון וכו' ". ובכל זאת, היא מספרת, העבודה על הקברט גילתה לה שהחיזור הישן עדיין לא

נעלם לגמרי: יש מי שממשיכים לנסות להכיר ברחוב, לפתוח בשיחה ולצאת לברים ולמסיבות
בתקווה לפגוש מישהו או מישהי.
החומרים שכתב אריאל קיבלו עם טאובר שכבה צעירה ותל־אביבית יותר. החיבור שלה
לטקסטים כה טבעי, עד שלדבריה לא מעט צופים שואלים בסיום המופע אם היא בטוחה
שלא כתבה אותו בעצמה. חלק מהשירים מזכירים לה חוויות שעברה, וקטעי מעבר שנכתבו
יחד כבר יצאו ישירות מתוך עולמה.
אבל החיבור המפתיע ביותר בין הקברט לחייה התרחש דווקא מחוץ לבמה. אופק, בן זוגה,
הגיע לצפות ב"אהבה דיגיטלית", ולמחרת יצאו לדייט. "ובאמת כמו האמרה- השאר
היסטוריה. עכשיו אני שמחה להגיד שאני שרה את השירים ממקום אחר. כי מצאתי נחלה
בעולם האהבה אז הכאב בשירי הרווקות, גירושים, חיפוש זוגיות וכו׳ מגיע ממקום אחר
עכשיו". מבחינתה, דווקא בתקופה כזאת לתיאטרון יש תפקיד חשוב. "זו עוד דרך שלנו
להביע ביקורת, לעורר מחשבה וסקרנות, להציג אידיאולוגיות שונות וליצור שיח דרך
התרבות". לצד הבידור, היא מאמינה באותו "בוקס בבטן" שיכול לפקוח את עיני הצופים
ולהוליד מחשבה ויצירה חדשה.
ואחרי שנה של זכייה, יצירה ואהבה חדשה, החלום שלה דווקא נשאר פשוט וברור: "לקום
בבוקר לצילומים לסדרה/סרט ובערב לשחק בהצגה בתיאטרון. להיות שחקנית עובדת". ואם
מרחיבים מעט את החלום, היא מוסיפה, מדובר בחיים של יצירה ועשייה, פרנסה טובה
מהמקצוע וחיי משפחה מאושרים. בין ה"וי הכחול" לאולם התיאטרון, בין סאטירה למלחמה
ובין כאב לאהבה, טאובר ממשיכה בינתיים לעשות את הדבר שאליו כיוונה מלכתחילה לעלות
על הבמה ולשחק.