פרשת השבוע: ״בהר סיני״

פרשת השבוע "בהר סיני"

כניסת שבת קודש ברמת-גן 19:15 | צאת השבת 20:20

הפרשה מתחילה במילים הבאות: ״וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לה'״.
תקציר הפרשה: הפרשה נקראת "בהר", ובחלק מהחומשים היא נקראת "בהר סיני". מכאן שהדברים הנאמרים בפרשתנו נאמרים על הר סיני שבמדבר סיני. זכרו: בני-ישראל עדין במסע במדבר בדרך לכניסתם לארץ- ישראל.

בפרשה מוזכרות מצוות חשובות ביותר השומרות על הסדר החברתי והדאגה לחלשים כמו העני והעבד. לצד אלה מופיעה דאגה למישהי נוספת, חשובה: האדמה. כן, גם לה התורה דואגת ודורשת שניתן לה שנות מנוחה.

מצוות השמיטה – הפרשה נפתחת במצווה לאומית וחברתית – מצוות השמיטה. פעם בשבע שנים על כל עובדי האדמה, החקלאים היהודים, להפסיק את עבודתם בקרקע ולנוח! הם מצווים להפקיר את שדותיהם ומטעיהם!

מדוע? ישנן כמה סיבות למצווה זו. ראשית, באמצעות שמיטת (עזיבת) האדמה, גם אדמת ארץ הקודש זוכה למנוחה כל שנה שביעית (כמו מנוחת השבת). שנית , שמיטת האדמה מזכירה לנו מי ברא את האדמה ולמי היא שייכת. מתוך ידיעה והכרה שהאדמה שייכת לה' האדם מבין שלא הכול בעולם זה בשליטתו ושלא הוא הבעלים של האדמה.

סיבה שלישית החשובה מכולם - כשהכול מופקר כולם יכולים ליהנות מהפירות ובמיוחד העניים והחלשים. זוהי מצוות שְמִיטַת קרקעות. התורה מדגישה כי אם מצוות השמיטה תישמר, יהיה שלום, יהיו גשמים ושפע גדול בארץ לאנשים ולאדמה.

מצוות היובל – פעם בחמישים שנה (כלומר, לאחר שבע פעמים של שנת שמיטה – שבע כפול שבע) מגיעה שנת היוֹבֵל. שנה זו מקודשת לה', וגם בה שומטים את הקרקעות (מפסיקים את העבודה), משחררים את כל העבדים, ומחזירים אחוזות קרקע לידיהם של בעליהן הראשונים- כל העולם מתאפס ומתחילים מהתחלה.

איסור הונאה – יש מצבים שבהם אדם יורד מנכסיו ונזקק לעזרה. הפרשה מראה לנו מהם היחסים הכלכליים-חברתיים בין אדם לאדם. מי שנותן הלוואה אסור לו לגבות ריבית עליה. וגם בשנות השמיטה והיובל הנכסים חוזרים לבעלים והחובות מתבטלים.

עבד עברי ועבד כנעני – חוקים וכללים ביחס לעבד. זכויותיו והחובות של האדון כלפיו.
שבת שלום ומבורך!