דעה: הלנצח נאכל חרב?

27.03.24 / 10:22

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('98dbf1b1-83cc-485e-9f52-8d7267a8da11','/dyncontent/2024/6/10/6f66c86e-5ab0-4a09-9a1d-f7033494c774.jpg',18026,'שבירו אייטם כתבה',525,78,true,54186,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('98dbf1b1-83cc-485e-9f52-8d7267a8da11','/dyncontent/2024/8/19/432e9b79-d84c-4b57-ae49-d3ae3f96fe84.jpg',18306,'אלמוג באנר כתבה',525,78,true,54186,'Image','');},15]]);})

תגים: דעות , מלחמת חרבות ברזל

ד״ר ישעיהו (אישי) ביק שואל - האם נאלץ להילחם לעולם?

דר' ישעיהו (אישי) ביק, צילום באדיבות המצולם

המשפט האלמותי התנכ"י ״הלנצח תאכל רחב״ (ספר שמואל ב' – פרק ב , פסוק כ"ו) ממשיך להיות אקטואלי. במקור התנכ"י אבנר בן-נר שר צבא איש-בושת בנו של שאול המלך, פנה אל יואב בן-צרויה שר צבאו של דוד המלך לאחר קרב בין 2 הצבאות. משמעות הביטוי הינה: האם נאלץ להילחם לעולם?

מבלי שהתכוונו, המלחמה הנוכחית נקראת "חרבות הברזל" ולכן השאלה המתבקשת: "הלנצח תאכל חרב"? אקטואלית כל כך (למרות שכלי הנשק של היום שונים לחלוטין מחרבות הברזל).

עוד אזכיר שגם משה דיין קרא לספרו בשם התנכ"י "הלנצח תאכל חרב" ובו רשמיו האישיים משיחות השלום בין ישראל למצרים.

$(function(){setImageBanner('701a6d7d-474f-4146-939d-225eef44b6b1','/dyncontent/2024/6/27/d6979ba6-967e-4d08-874c-ac9f70f2532f.gif',18096,'ביסטרו אייטם כתבה',510,80,false,54187,'Image','');})

הסכסוך באזורנו אינו סכסוך מקומי בלבד אלא סכסוך דתי ותרבותי בין היהדות לבין האיסלאם. בעוד שהיהודים רואים במדינת ישראל תחייה (רנסנס) של עמנו שהיה בגלות ושב אל אדמתו המקורית, הערבים שמקיפים אותנו רוצים בחיסול ה"ישות הציונית" מן נהר הירדן ועד לים התיכון.

הפן הדתי קיצוני מאד מאחר ולפי אמונת המוסלמים אסור לוותר על אדמה בה ישבו מוסלמים, גם אם לפניהם ישב עם אחר על אותה אדמה. הפן הדתי היהודי טוען לבעלות על אדמה שהובטחה לנו על ידי אלוהים ככתוב בתנ"ך (הבטחה אלוהית זו מוכרת על ידי הנוצרים המאמינים בתנ"ך ואפילו הוכרה על ידי מוחמד, נביא האיסלאם, ולפיה הארץ שייכת לבני הדת היהודית).

הפן התרבותי הוא הבדלי המנטליות. היהודים מאמינים בחשיבה תרבותית מערבית ולפיה יש לחתור לשלום ולהבנה ולקדש את החיים. אמירת האמת והבנת המציאות הם הבנת הריאליזם. הערבים בחשיבה תרבותית המקדשת את המלחמה והמוות (שאהיד הזוכה ל-72 בתולות). הערבים דוגלים במלחמה גם אם תימשך אלפי שנים.

הערבים מתירים לעצמם הפסקת מלחמה או שלום זמני עד שיגיעו אל השגת מטרתם ואז יפרו את ההסכמים. הערבים אינם מאמינים במשא ומתן אמיתי אלא בשקרים המיועדים להשגת מטרתם. הבנת המציאות של הערבים לוקה בעיוורון ובאשליה עצמית ש-"האל לצידנו" ו-"הפעם נביס את היהודים".

המסקנה המתבקשת היא שלא ניתן לגשר על הפערים הדתיים והתרבותיים לפחות בעת הזו. המשמעות היא שעלינו להמשיך ולהילחם במטרה לשמר את קיומנו ואפילו להקדים ולתקוף בבחינת "הקם להורגך, השכם להורגו".

כל כוונה טובה של שלום ודו-קיום, או סיוע בהעסקת פועלים ערבים המביאים פרנסה לביתם, נתקל וייתקל בניצול לרעה של "הפראייר היהודי". לצערנו, כל עוד לא יחול שינוי תרבותי ודתי אצל שכננו הערבים ניאלץ לחיות על חרבנו ולהגן על עמנו ומשפחתנו.

דר' ישעיהו (אישי) ביק [email protected]

$(function(){setImageBanner('52c474b7-7b5a-4b25-9304-b0490969b8c1','/dyncontent/2024/6/27/d6979ba6-967e-4d08-874c-ac9f70f2532f.gif',18096,'ביסטרו אייטם כתבה',525,78,false,54188,'Image','');})