27.10.24 / 09:23
ירדנה, מי שלימים הפכה לממונה על החינוך בגן יבנה (וגם סגנית ראש המועצה), הייתה בטוחה כל השנים שיש לה בעיה שריסקה את הביטחון העצמי שלה, רק בגיל מאוד מתקדם היא גילתה לשמחתה הרבה שבסה"כ יש לה בעיה ברת טיפול – היא בסה"כ דיסלקטית – איזה אושר זה היה לגלות שהיא לא סתומה ומכאן היא פרשה כנפיים.
בטור מיוחד לאשדוד נט – ירדנה אוקמן שהתחנכה באשדוד, מספרת
אני יושבת בכיתה המורה למדעים שרה מביטה בי ושואלת - "ירדנה כמה ימים יש בשנה?" אני מסתכלת עליה בבהלה ובפחד מנסה למצוא בראשי את התשובה 355 365 356 ולא מוצאת את התשובה.
אני שומעת גיחוכים מקצה הכיתה אני רואה את המבטים המופתעים של חבריי ואת המבט המקווה של המורה לתשובה נכונה. אני לא עונה אני מרגישה שהזמן לא עובר אני מזיעה היא מסתכלת אליי באכזבה וגם קצת ברחמים ועוברת להדס הדס כמה ימים יש בשנה?
הדס עונה - " 365 המורה".
אני מנסה להעלם בתוך הכיסא שלי ואני כל כך מתביישת ואוספת עוד צלקת לנפש שלי.
כל חיי הצעירים הייתי עסוקה בלהחביא, להחביא את הבעיה שלא קראו לה בשם כבר מכיתה אלף.
אתה מרגיש שאתה לא כמו כולם שמשהו לא מתחבר לך בראש, את מבינה שמשהו לא בסדר וגם המערכת מבינה שמשהו לא בסדר אבל היא לא יודעת להתמודד עם זה. היועצת מוציאה אותי מהשיעור מקריאה לי סיפור והנה אני מבינה הכל ויודעת להבין סיטואציות ומחזירה אותי לכיתה ואומרת למורה - "הילדה אינטליגנטית הכל בסדר איתה"... וכך שרדתי את מערכת החינוך עם הרבה כאב וחוויות קשות.
תמיד ידעתי שבסוף מישהו יבין וידע ויקרא לזה בשם רק שהמישהו הזה יבוא כבר.
כשסיימתי את הצבא והטיול הגדול כל החברים שלי הלכו לאקדמיה ואני כל כך רציתי גם אבל איך אעבור את המכשול הגדול הזה של הפסיכומטרי? אז הלכתי לעבוד בבית מלון הם כל כך התלהבו ממני שרצו שאלך ללמוד מלונאות הלכתי למבחנים בתדמור.... כמובן שלא עברתי את המבחן שבכתב, אז הם קראו לי לראיון בעל פה ואז הבינו ונתנו לי ללמוד שם.
אבל האקדמיה הייתה משאת נפשי ותמיד ידעתי שאני אגיע לשם... ואז העולם התחיל לדבר על דיסלקציה על הפרעת קשב על סוגים של דיסלקציות והתחלתי לחקור ולקרוא כתבות על זה והבנתי שאולי אולי זה זה?!
החלטתי שאני הולכת לבדוק את זה והלכתי לדוקטור נויה ספקטור שהייתה מומחית מספר אחד לדיסלקציה כמובן שהלכתי למומחית בגלל חוסר הביטחון שלי רציתי את ההכי מומחית כי אז זה ההכי אמיתי הגעתי אליה לדירה במרכז תל אביב עליתי שלוש קומות ברגל דפקתי בדלת פתחה לי את הדלת נויה בפנים מאירות.
הייתי מפוחדת חוששת שאולי לא תמצא כלום ואז אחזור לנקודת ההתחלה. היא מזמינה אותי להיכנס אני יושבת בכורסה מולה. היא שואלת כמה שאלות ואז אומרת לי - "על פניו נראה לי שאת דיסלקטית בצורה רצינית"!
אני מסתכלת עליה בכאב ואז מתחילה לבכות, לבכות ממש עם דמעות, אוקיינוס של דמעות ועם קולות ונזלת עם הכל, כל החבילה.
לפתע הרגשתי שאחרי 30 שנה של תסכולים רציתי רק לצעוק – "אני לא סתומה רק יש לי בעיה"!
איזו תחושה של הקלה הייתה לי והיו לי כמה ימים של נחת ושל שקט. סיפרתי לכולם - לבעלי לחברים, למשפחה, סיפרתי לאמא שלי בכזה אושר – "אמא תקשיבי מצאתי מה יש לי"... ואז היא מביטה בי ואומרת – "את יודעת ירדנה לא צריך לספר את זה לאנשים"... אני מסתכלת עליה במבט המום – "אמא מה את מדברת?? בא לי לצעוק את זה בכל מקום, ללכת לראש ההר ולצעוק את זה. אמא זה פגם מולד! אבל זה לא מעיד על האינטליגנציה שלי".
איך אמא שלי תמיד מצליחה להעיב על הדברים שמאירים לי את החיים...
כך התחלתי לגלגל את זה קדימה עשיתי אבחונים במכון ניצן ויצאתי משם כשאני יודעת את כל הבעיות שיש לי. זה לקח לי עוד שמונה שנים עד שהיה לי את האומץ והלכתי לאקדמיה ועשיתי שלושה תארים ברצף והגשמתי את החלום שלי!.
לאן הגיעה הדיסלקטית ירדנה?
- חברת המועצה, מחזיקת תיק החינוך החל מ 11/2008.
- תואר שני בניהול וישוב סכסוכים.
- תואר ראשון במדעי החברה.
- תעודת הוראה – מורה מוסמכת בכירה.
- מנהלת עסק משפחתי באשדוד.
- שימשה כיו"ר הנהגת ההורים ביה"ס מכבים וכיו"ר ביה"ס התיכון רבין.
- יו"ר זיקה – זהות יהודית קהילתית.
